"הוא לא מעריך אותי": מה עושים כשהשגרה שוחקת את חיי הזוגיות?

בין עבודה לילדים למטלות הבית, קל מאוד להזניח את הדבר החשוב ביותר שעליו בנוי כל הדבר הזה - חיי הנישואין. אפשר לנהל אותם בצורה טכנית, כמו מנכ"ל וסמנכ"ל בחברת סטארט אפ ("אתה תסיע את הילדים, אני אכין ארוחת ערב") ואפשר גם אחרת. כמה פעמים חזרת הביתה עם רצון שבעלך יראה אותך באמת? כמה פעמים רצית שאשתך תעריך אותך במקום רק להעיר?

שלום בית אמיתי לא מתחיל בחוץ, הוא מתחיל עמוק פנימה. שלום בית מתחיל אצלי בלב, ואז עובר לבן או בת הזוג, ולאחר מכן לילדים. וכן, יש השפעה עצומה לאווירה בבית על נפש הילדים. ילד ששומע את הוריו מתווכחים כל הזמן, כנראה יגדל בתחושה של חוסר ביטחון וחרדה מתמדת.

אפשר לנהל חיי נישואים בצורה טכנית, ("אתה תסיע את הילדים, אני אכין ארוחת ערב") ואפשר גם אחרת

אחד היסודות לבניית אווירה טובה בבית הוא תחושת השמחה. חכמנו ז"ל אומרים שאישה ששמחה בביתה מקרינה אור עצום על בן זוגה, על הילדים ועל הבית כולו. כאשר גבר חוזר מהעבודה ופוגש אישה מאושרת ומסופקת, הבית הופך למבצר של רוגע ושלווה.

השמחה הזו אינה מגיעה מעצמה. היא דורשת מאיתנו להפסיק להתמקד במה שחסר, ולהתחיל להאיר את העיניים ולשים את הפוקוס על מה שכן יש בבית.

בגמרא ישנו סיפור על רבי מונה ואשתו חנל'ה. רבי מונה ביקש פעם מרבו שמשאלתו תתגשם, ואשתו תהיה יפה ומרשימה יותר ממה שהייתה. בקשתו התקבלה, וחנל'ה הפכה לאישה יפיפייה באופן יוצא דופן.

אלא שמה שקרה אחר כך לימד אותו להיזהר במשאלותיו. חנל'ה החלה להסתכל על עצמה בצורה שונה לגמרי, התרחקה מהבית, הפסיקה לדאוג לצרכי בעלה והפגינה תחושת עליונות. רבי מונה הבין מיד את גודל הטעות. הוא ניסה להתערב בהנהגה האלוקית ובמה שניתן עבורו מתוך אהבה אמיתית, ואיבד את האוצר האמיתי שהיה לו בבית. תפילות מרובות וים של דמעות לאחר מכן, חזר המצב לקדמותו, והוא הבין שאין תחליף לאישה הטובה, הפשוטה והנאמנה שהעניק לו בורא עולם.

בן או בת הזוג שלכם ניתנו לכם משמיים. גם לי יש רגעים שבהם אני נופלת ורואה רק את השוני בינינו. אבל במקום לחפש פגמים או להשוות את בן או בת הזוג לאחרים, הרבה יותר יעיל להסתכל עליהם בעין טובה ולהעריך את מה שיש. הדשא של השכן לא תמיד ירוק יותר.

בשביל לחזק את הקשר הזוגי ולהעריך את מה שיש לנו בבית, אנחנו צריכים לאמץ קצת את גישת הפירגון והמחמאות. פירגון הוא בחינם, ובכל זאת אנשים יכולים להיות קמצנים במחמאות. מילה טובה פותחת את הלבבות. גם אם זה מרגיש מוזר לפעמים, אולי קצת מאולץ, אין כמו מילות הערכה כדי להעלות את מצב הרוח ולשבור את כל החומות. למשל, כשאישה מפרגנת לבעלה ומעצימה את הכוחות שבו, הוא מרגיש כמו מלך ויעשה הכול עבור הבית. אותו דבר להפך. כשהבעל מפרגן לאשתו ונותן לה הרגשה שהוא מעריך אותה, פתאום כל העייפות והדכדוך של חיי היומיום נעלמים.

במקום להתלונן, בחרו להודות

עוד עצה טובה לשלום בית היא הימנעות מוחלטת מתלונות וקיטורים. אני יכולה להעיד על עצמי שיש ימים שמרוב קיטורים, אני מרגישה עייפה יותר מפועל בניין שעבד כל היום בשמש. זה סוחט אותי אנרגטית - פיזית ונפשית. אנחנו נוטים להעיר על ה-כ-ל. על האוכל, הניקיון, ההתנהלות בבית, הבלגן, הילדים ומה לא. צריך לזכור שכמו שילד שלא מעריך את ההשקעה של אימו לא מרוויח ממנה, כך גם בני זוג שמרבים להתלונן מחרבים במו ידיהם את השמחה בבית.

במקום להתלונן, בחרו להודות. להודות על האוכל שיש על השולחן, להודות על המשפחה היפה שבניתם (גם אם היא לא מושלמת), ולהודות על כך שיש לכם שותף לחיים, לטוב ולטוב פחות (ואם קשה לכם, שבו רגע לשיחה עם רווקים שמחכים לזיווג, ואולי תבינו כמה מתנות יש לכם בחיים).

אז לקראת שבת קודש, פתחו את הלב, היפטרו מהקיטורים, תנו מילה טובה ומלאו את הבית באור וברכה אלוקית. כי "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ".