זוגיות ושלום בית
אצל ההורים שלך או שלו? השיחה שכדאי לעשות לפני שהחג הופך למריבה
אצל ההורים שלך או אצל ההורים שלו? נשמע כמו שאלה טכנית, אבל אצל זוגות רבים היא מצליחה לפתוח בתוך דקות חשבונות ישנים, רגשות אשמה ומאבקים על נאמנות למשפחה. ככה תעברו (גם) את החגים שלפנינו בשלום
- שירה דאבושלמעקב
- כ"ו אלול התשפ"ו||

יש שאלות שחוזרות כמעט בכל משפחה לפני חג, ואחת הקבועות שבהן היא איפה עושים השנה את החגים. אצל רוב הזוגות התשובה פשוטה: השנה אצל ההורים שלי כי בשנה שעברה עשינו אצל ההורים שלך, אבל לפעמים התשובה הזו פשוט לא מספקת.
"בשנה שעברה היינו אצלכם", "אמא שלי תיעלב", "ההורים שלך תמיד מקבלים אותנו", "אצל המשפחה שלך קשה לי", ופתאום כבר לא מדברים על ערב אחד אלא על תחושה של מי חשוב יותר, למי נותנים עדיפות ומי תמיד נדרש לוותר.
אל תחכו לרגע שבו כבר אין ברירה
אחת הטעויות הנפוצות היא לדחות את השיחה עד לרגע האחרון. ככל שמתקרבים לחג, כך הלחץ גדל, המשפחות כבר מתחילות לתכנן והיכולת לבחור בנחת מצטמצמת. עדיף לפתוח את הנושא מוקדם, עוד לפני שההזמנות הופכות למחויבות. במקום לשאול "אז איפה עושים?", נסו להתחיל בשאלה אחרת: "מה חשוב לך השנה בחג?"
לפעמים מתברר שמאחורי הדרישה ללכת דווקא למשפחה מסוימת מסתתר משהו אחר. אולי אחד ההורים מבוגר או חולה, אולי יש אח שמגיע מחו"ל, אולי בן הזוג מרגיש שכבר הרבה זמן לא היה עם המשפחה שלו, ואולי בכלל אחד מכם זקוק השנה לחג שקט יותר. ברגע שמבינים את הצורך שמאחורי העמדה, קל יותר להגיע לפתרון שאינו מרגיש כמו הפסד.
אל תהפכו את המשפחה לתחרות
קל מאוד להיגרר למשפטים כמו "אצלכם תמיד קשה" או "המשפחה שלי הרבה יותר מתחשבת". אלה משפטים שכמעט אף פעם לא מקדמים פתרון. גם אם יש בהם גרעין של אמת, הם גורמים לבן הזוג להרגיש שהוא צריך להגן על ההורים והאחים שלו, במקום להקשיב לכם.
עדיף לדבר על עצמכם. "קשה לי כשאנחנו נשארים שם עד מאוחר", "אני מרגישה שלא הייתי עם ההורים שלי מספיק", "השנה אני מאוד זקוק לחג רגוע". כשמדברים על צורך אישי ולא על כמה הצד השני או משפחתו "לא בסדר", השיחה נשארת זוגית ולא הופכת לקרב.
לא חייבים ללכת ראש בראש. אפשר וצריך לוותר
יש זוגות שמחליטים מראש על תורנות: חג אחד אצל משפחה אחת וחג אחר אצל השנייה, ובשנה הבאה - מחליפים. עבור חלק זה עובד מצוין, אבל לא תמיד החיים מסתדרים לפי תורנות.
לפעמים יש כל מיני שינויים: האישה אחרי לידה, אורחים שמגיעים מרחוק או שינויים משפחתיים שבהחלט יכולים להצדיק חריגה מהסדר הזה. המפתח הוא שיח כנה ביניכם כבני זוג, ותחושת אמון שחייבים לבנות הרבה לפני.
אם השנה יש סיבה טובה לחגוג אצל ההורים שלו למרות שאת החג הזה חגגתם כבר בשנה שעברה אצל ההורים שלו - תוותרי. מויתור אף פעם לא מפסידים, וזה גם יוצר תחושת הוגנות אצל בן הזוג.
אל תנהלו את הוויכוח מול ההורים
לא משנה מה קורה, אחרי שקיבלתם החלטה, הציגו אותה למשפחות כהחלטה משותפת. אל תגידו לעולם 'הוא לא רוצה לבוא אליכם' או 'היא החליטה שהשנה נהיה אצל ההורים שלה' - זה מתכון לשנאה ומריבות ביניכם. ברגע שאחד מבני הזוג מציג את השני כאשם, הוא אולי מגן על עצמו מול משפחתו, אבל משאיר את בן הזוג לבד מול העלבון.
אפשר לומר בפשטות: "השנה החלטנו לעשות את החג שם, ובעזרת השם בחג הבא נשמח להיות איתכם". משפחה יכולה להתאכזב, וזה בסדר. לא כל אכזבה היא פגיעה, ולא כל החלטה שלכם צריכה לקבל אישור מכולם.
תזכרו עם מי אתם חוזרים הביתה
בסוף החג ייגמר, השולחן יתפנה והאורחים יחזרו לבתיהם. מי שיישארו יחד הם אתם. לכן לא כדאי להגיע לארוחה משפחתית כשהדרך אליה כבר מלאה בכעס, שתיקות ותחושה שאחד ניצח והשני הפסיד.
לפעמים דווקא היכולת להגיד "אני מבין למה זה חשוב לך" משנה את כל השיחה. גם אם בסופו של דבר לא קיבלתם בדיוק את מה שרציתם, הידיעה שבן הזוג ראה אתכם, הקשיב לכם ולא ביטל את הצורך שלכם, היא הכול בזוגיות.
חגים נועדו לקרב משפחות, אבל הם גם מבחן ליכולת שלנו לבנות משפחה משלנו. לא תמיד תהיה החלטה שתשמח את כולם. המטרה היא לא להגיע לפתרון מושלם, אלא לצאת מהשיחה כששניכם עדיין מרגישים שאתם באותו צד.
ינון מגל כבר חתם. מה איתך? חותמים עכשיו על שטר שותפות עם הידברות. לחצו כאן >> או חייגו 073-222-12-12



