השפיע על אופן לימוד ההלכה: מי היה הגאון מווילנא?

ישראל נגאלו ממצרים בניסן לפני 3,339 שנים. בחג הפסח שנת ה' ת"פ, לפני 306 שנים בדיוק, נולד בעיר וילנא שבליטא האיש שגאל את התורה מגלותה, רבי אליהו קרמר – הגאון מווילנא.

משה רבנו עלה לשמיים, הוריד את לוחות הברית והוביל את בני ישראל במדבר ארבעים שנה, וכך נתן את התורה. הגר"א ישב במשך עשרות שנים בתוך ביתו, מאחורי תריסים מוגפים, ולמד לאור נרות. הוא לא נשא משרת רבנות או דיינות, לא עמד בראשות ישיבה, לא מסר שיעורים וגם לא הדפיס ספרים. ובכל זאת, הוא השפיע יותר מכל אדם אחר על יהדות אשכנז דורות רבים אחריו.

איך הוא עשה זאת? על ידי דוגמה אישית בלבד. האנשים שהושפעו ממנו ופעלו על פיו באו מיוזמתם אל ביתו, התדפקו על דלתותיו וביקשו ללמוד ממנו. כה גדול היה כוחו וכה עזה השפעתו, שאותם מתי מעט שזכו ללמוד ממנו הושפעו כוח כה גדול ועצום, ששינו את פני היהדות בכוחם זה.

הגר"א הופיע בתקופה שבה ירדו פני היהדות בכל ארצות אשכנז. בעקבות פרעות ת"ח ות"ט, והמאבק עם השבתאות שכילה הרבה חלקות טובות, עסקו היהודים בפרנסתם והיו טרודים בהישרדות, ולימוד התורה ירד פלאים. אחד מתלמידי הגר"א כותב, שעד ייסוד ישיבות תלמידי הגר"א היה קשה להשיג ש"ס שלם במדינת ליטא. מאה שנים לאחר מכן הפכה מדינת ליטא לסמל של יהודים השקועים בלימוד תורה, וקשה היה למצוא בית של יהודי שומר מצוות בלי ש"ס.

איך דוגמה אישית של אדם אחד יכולה לשנות עולם?

הגר"א קודם כל לימד אותנו איך ללמוד. הוא העמיד דגם של תלמיד חכם ששב אל המקורות עצמם, בודק נוסחאות, משווה בין בבלי, ירושלמי, תוספתא, מדרשים, ספרי הלכה וקבלה, ואינו מסתפק בלימוד כפי שמקובל במקומו או בזמנו.

כוחו הגדול של הגר"א היה בכך שראה את התורה כשלמות אחת, שכל חלקיה מאירים זה את זה. בפירושיו על השולחן ערוך, על התורה, על משלי, על ספרי דקדוק ועל ספרי קבלה, אין הוא מרבה בדרושים או בפלפולים, אלא מבקש לקבוע את הנוסח המדויק, לחתור אל מקור ההלכה ואל המהלך הפנימי המחבר את הסוגיות. משום כך נעשו הגהותיו וביאוריו אבני יסוד ללומדים, הרבה מעבר לחוג תלמידיו הישירים. גם כאשר אין הולכים כמותו בכל פרט, עצם הדרישה לבדוק, לדייק, להשוות ולשוב אל היסוד נעשתה אחת מסימני ההיכר של שיטת הגר"א.

מן היסוד הזה צמחה גם השפעתו על עולם הישיבות הליטאי. הגר"א עצמו לא הקים את וולוז'ין. תלמידו, רבי חיים מוולוז'ין, הקים אותה מכוח הדחף לחידוש פני עולם התורה שקיבל מהגר"א. תלמידיו ותלמידי תלמידיו נשאו הלאה את האידיאל של עמל תורה בלתי פוסק, של עיון הנשען על בקיאות רחבה ושל יראת כבוד כלפי דיוקם של חז"ל והראשונים. עולם הישיבות הליטאי, שהלך ונבנה במאה התשע עשרה, ראה בגאון מוילנא דמות מופת, מעין אב רוחני. השפעתו הייתה בדגם האנושי שהעמיד: אדם שכל מציאותו תורה, שכלי עיונו חדים, שידיעתו מקיפה ושאיננו נזקק למשרה כדי להנהיג. כך נעשה הגר"א מקור סמכות מתמשך, גם לאחר פטירתו, לכל מי שביקש לבנות יהדות של לימוד מדויק, משמעת פנימית ועצמאות רוחנית. 

הגר"א לא הדפיס ספרים, אבל חלק מכתביו נדפסו אחרי פטירתו. ביאור הגר"א לשולחן ערוך לא נכתב כספר פסיקה רגיל, אלא כמפתח למקורות ההלכה. בזה טמון חידושו. הוא אינו מסתפק בהכרעה מעשית, אלא מלמד את הלומד כיצד ההלכה נבנית: מאין נובעת כל שיטה, היכן מקורה בתלמוד, מה היחס בין נוסחאות שונות ומהו שורש המנהג. בדרך זו השפיע לא רק על פוסקים מאוחרים, אלא גם על אופן לימוד ההלכה עצמו. הלומד ביאור הגר"א איננו מקבל תשובה מוכנה בלבד. הוא נאלץ לחשוב, לעקוב, להשוות ולראות את מבנה הסוגיה. כוח זה ניכר עד היום בבתי מדרש רבים, שבהם הגר"א משמש גם כמורה דרך בדרכי הבירור ההלכתי.

עוד תחום יסודי הוא יחסו למקרא. הגר"א פתח דרך של פירוש קצר, מדויק וחד, המצרף פשט, לשון, מבנה וידיעה נרחבת בכל מכמני ספרות חז"ל. הערות ממוקדות, המכוונות את הלומד לראות את הפסוק מחדש. בדרך זו השפיע על מפרשים ומלמדים שבאו אחריו, ובעיקר על עצם ההכרה שאין פער הכרחי בין עיון תורני עמוק ובין דיוק לשוני ופשטני. אצלו אין המקרא עומד לעצמו ואין ההלכה עומדת לעצמה, הכול שייך למערכת אחת. גם בזה הייתה לו השפעה ארוכת טווח, מפני שהוא תרם לחיזוק ההכרה שהתורה שבכתב והתורה שבעל פה אינן שני עולמות נפרדים, אלא מכלול אחד.

מיוחד מאוד היה גם מקומו בתחום הקבלה. הגר"א לא ראה את הקבלה כשדה צדדי השמור ליחידי סגולה בלבד במובן המרחיק אותה משאר ענפי הלימוד, אלא כחלק אורגני ממבנה התורה. הוא עסק רבות בספרי הקבלה, בייחוד בספרי האר"י, והשפיע בכך על תלמידיו ועל עולמות שלמים שראו אפשרות לשלב בין חריפות תלמודית ובין עיון קבלי עמוק. השפעה זו לא הייתה תמיד גלויה לציבור הרחב, אך היא הייתה מכרעת בחוגי תלמידיו ובמעגלים של לומדים שראו בו מורה גם בנסתר. בדרך כלל יש לדמויות תורניות מפורסמות אופי וכיוון ידועים, שטח מיוחד שהצטיינו בו. אבל הגר"א היה דמות שאיננה ניתנת לצמצום. הוא היה גם איש הלכה, גם פרשן, גם מדקדק, גם חוקר נוסח וגם בעל קבלה.

תחום אחר, חשוב מאוד, הוא הקשר לארץ ישראל. תלמידי הגר"א עלו לארץ בשנים 1808-1813. עלייתם הייתה אחת העליות המרכזיות לירושלים ולגליל, בראשות אישים כגון רבי ישראל משקלוב ורבי הלל ריבלין שהושפעו עמוקות ממשנת הגר"א. מסורות רבות קשרו עלייה זו במשנת הגר"א ובדחיפתו הרוחנית. עליית תלמידי הגר"א הייתה ליסוד מרכזי בהתחדשות היישוב האשכנזי בארץ ישראל, ובמיוחד בירושלים, ולכן השפיע הגר"א לא רק על צורת החיים ואופן הלימוד, אלא גם על התנועה לכיוון ארץ ישראל ועל ניסיונות לקירוב הגאולה בפועל.

מכאן גם השפעתו על הדורות המאוחרים יותר. כאשר קמו בעולם היהודי דמויות שביקשו לבנות יהדות של עומק למדני, משמעת פנימית, קישור בין כל חלקי התורה ויחס רציני לארץ ישראל, מצאו בגאון מוילנא מקור קדום ומכונן. השפעתו ניכרת בלמדנות הליטאית, בישיבות, בפסיקה, בפרשנות המקרא, בעיסוק בקבלה, במסורת ההתנגדות וביישוב הארץ. רבים מאוד אולי אינם לומדים אותו ישירות בכל יום, אך הם חיים בתוך מסגרות שהוא סייע לעצב. זו אחת התופעות המיוחדות אצלו: יש דמויות שהשפעתן ניכרת בעיקר בציטוטים, ויש דמויות שהשפעתן ניכרת בעצם צורתו של העולם שבא אחריהן. הגר"א שייך לסוג השני.

הגר"א יצר דגם שלם של יהדות למדנית: יהדות ששבה אל המקורות, חוששת מכל שיבוש, בודקת כל נוסח, מחברת את כל חלקי התורה, תובעת מן האדם עמל תמידי ומסוגלת גם להוליד תנועה מעשית של תלמידים הבונים קהילות ומיישבים את הארץ. משום כך נותר שמו לא רק כאחד מגדולי ישראל, אלא כאחד מן האנשים שעיצבו בפועל את דמותו של העולם התורני החדש.