מחדש איברים שנכרתו: הכירו את האקסולוטל המקסיקני

ברזומה שלו כתוב "מחייך תמיד בטוב לב". הוא בהחלט מבוקש, ורבים היו רוצים להיפגש עמו ולשבת לשיחה על כוס מי אקווריום. הבעיה היא שהוא נדיר מאד. הכירו בבקשה את האקסולוטל המקסיקני, עוד יצור המעיד בגופו על חוכמת הבורא.

האקסולוטל המקסיקני (שמו המדעי Ambystoma mexicanum) הוא אחד מבעלי החיים החריגים והמרתקים ביותר הידועים לאדם, ודוגמה מובהקת לעומק התחכום והדיוק שבבריאה. האמת היא שהוא לא רק דג; הוא יכול לחיות גם במים וגם מחוצה להם, תלוי איפה תקבעו איתו את הפגישה. הבעיה היא נדירותו. הוא חי בעיקר באזור מצומצם מאוד במרכז מקסיקו, כמעט אך ורק באגם סוצ’ימילקו ובשרידי מערכות המים שסביבו. במידה והאגם יתייבש, החיוך של האקסולוטל ייעלם לנצח.

המראה שלו משובב לב. על פניו נסוך כמין חיוך תמידי, וצפייה בתמונות שלו רק הגדילה את העניין סביב הישרדותו. יש שמכנים אותו "הילד הנצחי", ויש שרואים בפרצופו דמות של "איש קטן". אבל הכינוי "נצחי" טומן בחובו משמעות ייחודית עבורו. הקב"ה חנן אותו בתכונה שנראית כמו נצחיות: האקסולוטל נודע ביכולת ההתחדשות שלו. הוא מסוגל לחדש איברים שנכרתו, ובהם רגליים שלמות, זנב, רקמות שריר, עצבים ואף חלקים מן הלב והמוח. תופעה זו תועדה בניסויים מבוקרים כבר בראשית המחקר האמבריולוגי, והמשיכה להעסיק חוקרים במאות ה-20 וה-21. כאשר נכרת איבר, תאי האזור הפגוע אינם מצטלקים, כפי שקורה אצל רוב בעלי החיים, אלא חוזרים למצב ראשוני ומתארגנים מחדש לבניית האיבר בשלמותו, כולל כלי דם ועצבים. אין מדובר בהחלפה חלקית, אלא בשחזור מדויק.

המציאות הזו מוסברת בהחלט באופן הגיוני. כשם שבגלגול הראשון שלנו, ברחם, הגוף בונה את עצמו מתוך הדנ"א ויוצר את האיברים, כך זה אפשרי, תיאורטית, גם בהמשך. נכרתה אצבע? התוכנית שלה נמצאת בדנ"א, הגוף יכול להצמיח אותה. אבל לא רק אצבע, אלא גם לב, זנב, רגל, חלקים מהמוח. מה כבר יכול לאיים על יצור כזה? ביס מכריש לא ייצור אצלו בעיה רצינית, הוא רק יצטרך זמן כדי לגדל מחדש את החלקים החסרים. באופן תיאורטי גם האדם יכול היה להיברא כך, אבל לקב"ה יש תוכניות אחרות עבורנו. ייתכן שאדם הראשון החזיק בתכונה זו, אבל כשנגזרה עליו מיתה, נקבע גופנו כך שחלק שנאבד אינו חוזר, תאים שמתים אינם מתחדשים מעבר לגיל מסוים, וכך האדם - סופו לעפר.

האקסולוטל נבחר על ידי הבורא לשמש לנו דוגמה חיה לאיך ניתן לתת ליצור חי חיים ובריאות בלי הגבלה. הוא בעצם "נתקע" בשלב מוקדם של החיים שלו. מבחינה ביולוגית הוא זחל. כל בעלי החיים שנוצרים במחזוריות של גולם – פרפר, או זחל – בוגר, ראשן – צפרדע, יכולים להתרבות רק בשלב השני. האקסולוטל נשאר כל חייו בשלב הראשון, אבל יכול להתרבות. הוא בעל החיים היחידי בעולם המסוגל לעשות זאת.

האקסולוטל, עקב תכונותיו המופלאות, הפך לאחד האורגניזמים הנחקרים ביותר בעולם הביולוגיה הרפואית. מכוני מחקר מובילים, בהם אוניברסיטאות בארצות הברית, אירופה ויפן, מחזיקים מושבות אקסולוטלים לצורכי מחקר. מדענים מנסים להבין כיצד ניתן ליישם עקרונות דומים של התחדשות ברקמות אנושיות, בטיפול בפציעות, במחלות ניווניות ואף בנזקי חוט שדרה. מחקרים גנטיים הראו שלאקסולוטל גנום גדול במיוחד, מהגדולים בעולם החי, המכיל מערכות בקרה מורכבות הקשורות ליכולת ההתחדשות.

תולדות הקשר בין האדם לאקסולוטל רצופות סיפורים מרתקים. האקסולוטל היה מוכר לתרבות האצטקית, שהיתה באמריקה עוד לפני בוא האירופים. עבור האצטקים, האקסולוטל היה יצור סמלי שקשור למים, לחיים ולשינוי. במקורות היסטוריים מתואר כי הוא שימש גם כמזון וגם כמרכיב בטקסים. האצטקים הרגישו בייחודיותו, אבל רק בימינו מבינים את המשמעות שלה מבחינה מחקרית, וגם מבחינה אמונית.

במאה ה-19 הובאו אקסולוטלים חיים לאירופה, בעיקר לפריז, ושם הם עוררו עניין עצום בקרב מדענים. דווקא במעבדות אירופה התברר עומק חריגותו, כאשר התגלה שהוא מסוגל להתרבות מבלי לעבור גלגול מלא. מאז, רוב האקסולוטלים שבמעבדות העולם הם צאצאים של אותן אוכלוסיות ראשונות.

אבל עם כל הכבוד המדעי לאקסולוטל במעבדות, במכוני המחקר ובמאמרים, במציאות האקסולוטל עצמו, במקסיקו, ערש הולדתו, נמצא בסכנת הכחדה. זיהום מקורות המים, פיתוח עירוני והכנסת מינים פולשים גרמו לצמצום דרמטי של אוכלוסיותיו. ארגונים בינלאומיים לשימור טבע, כמו הרשימה האדומה של IUCN, מגדירים אותו כיצור בסכנת הכחדה חמורה.

נעשים מאמצים רבים לשמרו. במקסיקו עצמה קיימים פרויקטים לשיקום בתי גידול, ובמקביל מתבצעים ניסיונות להשיב אקסולוטלים שגדלו בשבי אל מערכות מים מוגנות. בעולם המדעי והציבורי כאחד, האקסולוטל נתפס כסמל לאחריות האדם כלפי הבריאה, יצור שהטבע העניק לו תכונות יוצאות דופן, והאדם נדרש להגן עליו ולא לכלותו.