פרשת ויקרא בעקבות רש"ר הירש

פרשת ויקרא פותחת את ספר ויקרא ואת מערכת עבודת הקורבנות בתורה. לאחר תיאור הקמת המשכן בסוף ספר שמות, מגיעה התורה אל שלב נוסף: סדר העבודה הנעשית בתוך המשכן. כבר בפסוק הראשון מתואר המעבר הזה: "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" (ויקרא א', א'). הקריאה איננה נאמרת עוד מן ההר, כפי שהיה בהר סיני, אלא מתוך אוהל מועד – המקום שבו נקבעת מעתה מערכת העבודה הקבועה של ישראל לפני ה'.

רש"ר הירש עמד על משמעותה של פתיחה זו. לדבריו, עצם הקריאה אל משה מלמדת על היחס שבין האדם לבין דבר ה'. הוא מציין כי הקריאה קודמת לדיבור. תחילה קורא ה' אל האדם ומזמינו להתקרב, ורק אחר כך נאמר לו דבר ה'. בכך נרמז כי כל מערכת הקורבנות נועדה ליצור אפשרות של קרבה בין האדם לבין הבורא.

יסוד פירושו של רש"ר הירש בפרשת ויקרא הוא הבנת משמעות המילה "קורבן". הוא מדגיש כי שורש המילה הוא ק-ר-ב, שפירושו התקרבות. לפיכך אין הקורבן פעולה שבה האדם מעניק דבר מה לה', אלא פעולה המבטאת את רצונו של האדם להתקרב. רש"ר הירש כותב כי קורבן איננו מתנה הניתנת לאלוהות, הקורבן הוא מעשה שבו האדם מקרב את עצמו אל ה'. לפי הבנה זו, מוקד העבודה איננו החפץ המוקרב, אלא האדם עצמו.

רעיון זה מתברר במיוחד בפסוק השני של הפרשה: "אדם כי יקריב מכם קורבן לה'". הרב הירש עומד על סדר המילים בפסוק. התורה אינה אומרת "אדם מכם כי יקריב", אלא "אדם כי יקריב מכם". לדעתו, לשון זו מלמדת כי הקורבן צריך לבוא מתוך האדם עצמו. לא הבהמה היא העיקר, אלא האדם המוסר את עצמו לעבודת ה'. הבהמה אינה אלא סמל למעשה הפנימי. הקורבן אפוא מבטא את החלטתו של האדם להעמיד את חייו תחת הנהגת התורה.

גם פעולת הסמיכה, שבה מניח המקריב את ידיו על ראש הבהמה, מקבלת אצל רש"ר הירש משמעות חינוכית ברורה. הוא מסביר כי הסמיכה מבטאת הזדהות מלאה בין האדם ובין הקורבן. לדבריו. במעשה זה מכיר האדם כי חייו שלו ראויים למה שנעשה עתה לבהמה, היא עומדת כאן במקומו כסמל. כך הופכת פעולת הסמיכה לרגע של חשבון נפש והכרה באחריות.

רש"ר הירש מפרש גם את סוגי הקורבנות השונים לאור רעיון זה. קורבן העולה, שנשרף כולו על המזבח, מסמל מסירות שלמה לעבודת ה'. העולה מבטאת שאיפה להעלות את כל החיים אל ה', בלי להשאיר דבר לעצמו. לעומת זאת, קורבן השלמים מבטא מצב של שלמות והרמוניה. חלק ממנו נאכל על ידי המקריב, ובכך נרמז כי גם חיי החולין של האדם יכולים להיות קשורים לעבודת ה'.

עניין נוסף שבו עוסק רש"ר הירש הוא קורבן החטאת. קורבן זה מובא כאשר אדם חטא בשגגה. הרב הירש מדגיש כי הקורבן איננו פעולה חיצונית המוחקת את החטא. הכפרה תלויה בראש ובראשונה בהכרה של האדם במעשיו. אין הקורבן פועל מאומה אם אין האדם מכיר בחטאו ושב מדרכו. הקורבן משמש אפוא ביטוי חיצוני לתהליך פנימי של תיקון.

רש"ר הירש רואה במערכת הקורבנות גם מערכת חינוכית רחבה הפונה אל הציבור כולו. המשכן איננו מקום נפרד מן החיים, אלא מרכז שממנו נלמד סדר החיים כולו. המקדש לא נועד להרחיק את האדם מן העולם, אלא ללמדו כיצד לחיות את חייו על פי רצון ה'. העבודה הנעשית בו מזכירה לאדם כי כל תחומי חייו – מעשה, מחשבה ודיבור – צריכים להיות מכוונים לעבודת ה'.

לפי רש"ר הירש, ספר ויקרא הוא ספר הדרכה לחיי האדם. הקורבנות הם שפה של סמלים, מהם לומד האדם איך לתקן את דרכו ולכוון את חייו על פי התורה.