חודש ניסן על פי הקבלה

חודש ניסן עומד בראש מערכת הזמנים של התורה. התורה קובעת אותו כחודש הראשון: "החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה" (שמות י"ב, ב'). פסוק זה נאמר ערב יציאת מצרים, ומאז הפך ניסן לנקודת הפתיחה של סדר הזמנים בישראל. זהו החודש שבו האדמה מתחדשת, האביב מביא עמו פריחה, וזהו גם החודש שבו נפתחה תקופה חדשה בתולדות העם. גם בתורה הוא נקרא "חודש האביב". תקופת ההתעוררות של העולם הטבעי משמשת סמל להתחדשות ההיסטורית והרוחנית.

חז"ל כבר עמדו על אופיו המיוחד של חודש ניסן. במסכת ראש השנה נאמר: "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל" (ראש השנה י"א ע"א). כאן בעצם נאמר כי ניסן הוא חודש של ראשית ושל גאולה מטבעו, הוא מסמן נקודת פתיחה במעגל הזמנים – בעבר, בהווה ולעתיד לבוא. אומרים בשם הבעש"ט כי "הקורא את המגילה למפרע לא יצא – מי שחושב שסיפור המגילה הוא רק משהו שהתרחש בעבר, לא הבין". האירועים שהתרחשו בראשית הימים הם סמל של הזמן והחודש, ועתידים לחזור על עצמם בצורות שונות.

בספר יצירה נאמר: "המליך אות ה' בדיבור, וקשר לו כתר, וצרפן זה בזה, וצר בהם טלה בעולם, וניסן בשנה, ורגל ימין בנפש".

חודש ניסן קשור, אם כן, לדיבור, שנקרא כאן "רגל ימין בנפש", משום שהדיבור הולך לפני האדם, כמו רגל ימין שהיא הצעד הראשון. קודם כל אדם אומר מה רצונו, ואז מבצע אותו. זו ההתחלה. מזל ניסן הוא מזל טלה, בעל חיים שמתחיל עכשיו ללכת. האות ה' היא התחלה – כל פועל או מעשה, כאשר מוסיפים לו את האות ה', הוא מותחל להיעשות. הלכתי, התחלתי, הבאתי, העליתי, וכו'. האות ה' היא גם שמו של ה', שנודע לבני ישראל ביציאת מצרים.

באביב הטלאים יוצאים לשדות. זו העונה שבה הם מתבגרים ויוצאים מחלב אמם אל השדות הפורחים שמספקים להם מאכל. הם יוצאים לחירות. הטלה הוא גם סימן למלמול, המצוי אצל בעלי חיים צעירים, וזה סמל לתחילת הדיבור, כמו תחילת דיבור ה' לעם ישראל דרך משה בגאולת מצרים. מצוות החודש היא "והגדת לבנך", הקשורה גם היא בדיבור. מטרת חג הפסח היא הגדה – סיפור ותיאור של יציאת מצרים ושל הברית בין עם ישראל לה'.

וכמובן, מצוות קורבן הפסח היא הקרבת טלה, "שה לבית אבות". הקורבן הוא קידוש החומר. המצרים עבדו לטלה וראו בו עבודה זרה, אנו רואים בו בריאה של הקב"ה המסמלת דיבור והתחדשות, ומקריבים אותו לה', זורקים את דמו, ואוכלים את הבשר בסעודת החג.

לטלה יש תכונה, שהוא נדחק דרך פרצות קטנות ויוצא, כפי שכתוב בהלכות סוכה, שדפנות הסוכה צריכות להגיע כמעט על הרצפה, כדי שטלה לא יעבור תחתיהן. זה סמל של יציאה לחירות, למצוא את הפתח שדרכו מגיעה הגאולה והישועה.

המקובלים מחלקים את החודשים לפי שבטי ישראל. חודש ניסן מיוחס לשבט יהודה, שבט המלכות. המלך נוטל חלק בראש: תחילת השנה והחג הראשון, מיוחסים למלך. בחודש ניסן עולים לרגל – כמו הטלאים היוצאים אל השדות למאכלם, עולים אנו לבית המקדש לקבל מזון רוחני.

על פי הקבלה, חודש ניסן קשור גם למידת החסד. זו התכונה הבולטת של האביב, הכוח של התפשטות ושפע. העולם ירוק, וכל הפירות בשלים ומוכנים – גם החיטה, שהיא מזונו העיקרי של האדם. אחרי תקופת החורף, שבה האדמה סגורה והטבע מצוי במצב של קיפאון יחסי, מגיע האביב, ועמו נפתחים שערי השפע בעולם.

מניסן ועד סוף אלול ישנה התפשטות והתרחבות, חסד. המחצית השנייה של השנה, שמתחילה בתשרי, היא מחצית של דין והתכנסות.

ננצל את חודש ניסן להתחדשות רוחנית, לאומה כולה, ולכל אחד בחייו הפרטיים.