פרשת ניצבים: כדי לחזור בתשובה, צריך להבחין בין כוונות ומחשבות לבין מעשים ודיבורים
יסוד התשובה הוא, אם כן, לקיחת אחריות מלאה: אם אני האשם – אני גם האחראי לתקן. אין להטיל את התוצאות על גורמים נסתרים. התשובה האמיתית צומחת מאמונה בבחירה החופשית
יסוד התשובה הוא, אם כן, לקיחת אחריות מלאה: אם אני האשם – אני גם האחראי לתקן. אין להטיל את התוצאות על גורמים נסתרים. התשובה האמיתית צומחת מאמונה בבחירה החופשית
אל תהיה האיש השלישי בהר עיבל. היה החקלאי שמביט במתנות חייו, מודה עליהן מכל הלב, ומשתף בהן את האחרים. בסופו של דבר, זהו לא פחות מאשר מתכון לאושר אמיתי
מצוות שילוח הקן מביעה את החשיבות שהתורה מייחסת לפעילות של האישה בביתה, ודורשת מכל אדם להביע את הערכתו לאמא שבבית
בכל פעם שאדם מתגבר על יצרו – זו עת רצון לקבלת תפילה. כדאי לנצל את העת רצון הזו
מתי תפילה זו נאמרה? בחנוכת המשכן. אחרי שבני ישראל סיימו להקים את המשכן, הם המתינו בציפייה דרוכה להשראת השכינה, שהרי זה היה הסימן שהקדוש ברוך הוא סלח להם על חטא העגל
כשאלוקים אומר לא לאכול את הפרי כי הוא רע, אסור לנו לאכול אותו גם אם הוא תאווה לעיניים. וכשאלוקים אומר לנו לקחת ולטעום מפרי הארץ, עלינו לאכול אותו גם אם הוא נראה לנו רע. כשאלוקים אומר על משהו שהוא טוב – הוא טוב
הכאב מהעבר, מכירת יוסף, כל הריבים והקנאה בין האחים, אנחנו לא צריכים לחיות בסיפור הזה יותר. מנשה מלמד אותנו לדורות, שגם אם שאנחנו מחולקים – אנחנו עדיין אחים
בשני המקרים הם פונים בתשוקה: אנחנו רוצים להיות חלק, לא רוצים להישאר בחוץ, בשני המקרים הם משתמשים באותה טרמינולוגיה: "למה נגרע"? ובשני המקרים אלוקים לא רק נענה – אלא מחוקק חוק חדש
אחד הוא אבי האומה, והשני הוא בלעם הרשע. אברהם – מוכן להקשיב. מוכן לשמוע גם את הקשה ביותר, בלי לסלף, וזו הענווה שחכמים מדברים עליה במשנה. בלעם – משקר לעצמו
על האדם לזהות את הסכנה, להבין את פוטנציאל ההיזק, אך למרות זאת לבחור לא להישאב לפחד אלא לפנות באמונה מוחלטת לבורא
מה הקשר בין פרשת סוטה לבין המבול בימיו של נח? הפרשה מספקת לנו הרבה מאד קווים מקבילים – ולימוד חשוב וחיוני
הקדוש ברוך הוא "לוחש" לנו דרך הספירה: אתם שייכים. אתם נחוצים. אתם חלק מהשלם. אתם חשובים. אתם נחשבים
מדור מצוות השמיטה והיובל חשובות עד כדי כך שהברכות והקללות תלויות בהן?
איזו דרך טובה יותר לצאת מהתקופה הזו מאשר לציין את מורשתו של רבי שמעון בר יוחאי? התנא הקדוש שמלמד אותנו כיצד לכבד אחרים, גם כאשר הם רואים את העולם בצורה שונה
זמן, מרחב ואנרגיה – כולם נבראו כתוצאה ממעשה של הבדלה. בעולמו של אלוקים, כל הכוחות הללו הם אחד, אבל כדי לפנות מקום עבורנו, אלוקים מציב גבולות
האם אנחנו זוכרים מאיפה זה התחיל? האם בתוך כל היצירה – אני שומר מקום ליוצר האמיתי?
הקדוש ברוך הוא לא רוצה רק התלהבות – הוא רוצה התלהבות בתוך מסגרת. הקירבה אליו חייבת להיות מדויקת, כי קדושה שאינה מרוסנת – מסוכנת
מהי המשמעות העמוקה של הצבעים הללו? מדוע דווקא הם נבחרו להיות מרכיבי המשכן, המקום שבו שורה השכינה?
בדרך כלל כשמציגים בפני אדם משימה כבדה שמעולם לא התנסה בה, הוא מרים ידיו ואומר לעצמו – אין לי סיכוי לעמוד בזה, זה לא בשבילי. התורה מלמדת אותנו שלא זו הדרך
המילים שחכמים חיברו לתפילת השבת מביעות רעיון חזק ביותר: השבת היא הזדמנות עבור כל יהודי לחוות קצת ממה שחווה משה בהר סיני: רגע של נצח בתוך הזמן. זמן להיות עם השם, בלי הסחות דעת, בלי הפרעות – פשוט להיות
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה