כל התכנים של הרב משה שיינפלד

גם מה שמגיע לצדיקים ונקבע עבורם עם לידתם, לא יגיע אליהם ללא תפילה. מדוע? "מפני שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתן של צדיקים"

משה מעודד את בני ישראל ואומר להם – חטאתם, אולם למרות זאת, בורא עולם הוא קל מלא רחמים והוא מחל לכם, וההוכחה לכך היא שהוא מכניס אתכם לארץ

מה גרם לו לזלזל בחיי חברו? מן הסתם בגלל שהוא היה טרוד יותר מידי בעסקי עצמו ובצרכיו הגשמיים. לכן מגלים אותו ממקומו ומנתקים אותו מעירו ומעסקיו

מדוע ביזו השבטים את מעשיו של פינחס? וכי "סתם" ביזו אותו בגלל שיתרו – אבי אמו, עבד עבודה זרה? מה הקשר בין העבודה הזרה של סביו למעשה הקנאות שלו מול זמרי?

בלק רואה שדרכו של עם ישראל אפופה באינספור ניסים, והוא מתחיל לחשוש שאולי הוא טעה בדרך. אולי באמת ישנה נקודת עומק מוסתרת בעולם

המושל בנפשו קורא לכל הצדדים שבתוכו – בואו ונשתתף יחד בעשיית החשבון, אתה – היצר הרע, תביא את סחורתך, ואני – האני האמתי, היצר הטוב שבי, אביא את סחורתי

המרגלים לא היו מוכנים אפילו לנסות - אלא להיפך, הם שכנעו את כולם לחזור למצרים, כאותו ילד שלא מוכן לטעם את התרופה על אף שהיא רק לטובתו

אלו ארבע הדרכים שדוד המלך ממליץ ללכת בהן, כדי להגיע אל מידת הענווה במינון הנכון, ולהיות מוגנים בפני פגיעה מאחרים

למלאכים אמנם אין אנוכיות ונגיעות, אולם כשהם ראו שבני אדם הנגועים באנוכיות, מסוגלים להתעלות מעליהם – הם הבינו ששם התורה צריכה להיות

יהיו זמנים ששמשם של ישראל תזרח, ויהיו זמנים ששמשם של ישראל תשקע. אולם בכל הזמנים, לפחות חלקים מעם ישראל ישמרו על ייחודיותו

עם ישראל לא נותן לרווחה החומרית לסנוור את עיניו. הוא סופר את הימים והשבועות עד ליום בו ניתנת להם תכלית ברורה ואוצר גדול, אשר רק הוא נותן טעם, חשיבות ומשמעות לכל הנכסים הגשמיים

התורה לא מצווה לא לשנוא באופן כללי, שהרי מ"טבע הדברים" יש הקפדה וכעס בין אדם לחברו, מה שכן התורה מצווה, שאם חלילה קרתה תקלה ויש איבה – אין לשמור את הטינה בלב

השוני המתמיד הזה שבאישיותו של הכהן הגדול, בא לידי ביטוי חיצוני באותה עשירית האיפה שהוא מקריב פעמיים ביום. בכל הקרבה והקרבה הוא מבין משהו אחר שהוא לא הבין בהקרבה הקודמת

על מנת שטוב מסוים ירד לעולם, חייבות שתי התנועות להיפגש. המשפיע חייב אלמנט של קבלה בתוכו, על מנת שיוכל להשפיע כיאות, שיידע מה ואיך להשפיע, אחרת לא יהיה ניתן למצות את השפעתו

העצירה היא בעצם סוג של לקיחת צעד אחורה והזדמנות להתבוננות מחודשת על הסיטואציה. אתה רוצה מאוד להביא, אולם אתה עוצר ובכך מצהיר: אינני עושה מה שאני רוצה לעשות, אלא מה שאני צריך לעשות

מה מסמלים הנסים שהיו בלוחות הברית? מהי משמעות הכתב המפולש שהיה נקרא משני צדדים, ושל אותיות מ"ם וסמ"ך שהיו עומדות בנס?

האם אנו זוכרים שאנו עשויים אבני שוהם ואבני מילואים? האם אנו מזכירים לילדינו שאם קול פעמוניהם לא יישמע, משהו בפסיפס של עם ישראל יהיה חסר?

כשאדם "מתרץ" ותולה את אי התקדמותו מבחינה רוחנית בסיבות כמו "אתחיל את השינוי כשאעבור דירה", "לאחר הלימודים", "לאחר שאתחתן" וכדומה, תירוצים כאלו אינם נכונים

מדוע שונה דינו של מי שגנב שור מזה של מי שגנב שה? ומהם הקולות הכפולים של הזעקה, שרק הקב"ה יכול לשמוע?

מה מיוחד בסדר שבו מובאים עשרת הדברות? ומדוע הציווי "לא תחמוד" הוא חותמו של הקב"ה בתוך מצוות שבין אדם לחברו?