נפלת? תקים את עצמך מחדש. כמו המשכן
אלוקים ציווה את משה לעשות את המקסימום שהוא יכול, ורק אחרי שמשה יקים את המשכן ויעשה את המקסימום מבחינתו, רק אז תבוא העזרה משמים והמשכן יעמוד מאליו בדרך נס
אלוקים ציווה את משה לעשות את המקסימום שהוא יכול, ורק אחרי שמשה יקים את המשכן ויעשה את המקסימום מבחינתו, רק אז תבוא העזרה משמים והמשכן יעמוד מאליו בדרך נס
מדוע התורה מזכירה גם את עניין העבודה בששת ימי המעשה, ואיננה מסתפקת בציווי על אי עבודה ביום השביעי?
היסטוריונים רבים מנסים לפצח את תעלומת ההישרדות של עם ישראל, והנה התשובה. אלוקים תמיד מניח את ידו עלינו
כיצד מוסקים עץ זית? המוסק לוקח מקל ארוך וחובט בענפי הזית, וכך הזית נופל היישר לאדמה. אנלוגיה מרתקת בין האדם לעץ הזית
למרות ליכודן של החלות, לא פגמו החלות זו בזו ולא השחיתו זו את זו, אלא כל חלה נשתמרה בעצמאותה ובתחום המיוחד שלה
מצוות הפריקה אומרת לנו - תעזוב ותשליך את מה שבלבך על שונאך, ותעזור לו. עיקר מצוות הפריקה הוא פריקת השנאה מהלב. לא קל להשליך את השנאה מהלב, אך זהו צו השעה
בשר ודם יכול לצוות רק על אי עשיית הפשע עצמו. הקב"ה מצווה בתורתו לא רק למגר את התופעות, אלא לנקות את השורש
על כל אדם למצוא "מקום" משלו, בו הוא יוכל להכות שורשים ולבנות בניין פנימי בעל יסודות איתנים, ורק אז יוכל גם להתפשט ולהתרחב
אדם יצא מביתו בשעות הבוקר, כשהבית היה "הפוך" ומבולגן, וכשהוא שב בערב, הוא רואה שביתו נקי ומסודר להפליא. מה הסדר "אומר" לו? שמישהו סידר את הבית
מהי המטרה העיקרית של מכות מצרים, ומה בדיוק נחשב אצלנו ל"נס"?
מדוע ראויים בני ישראל לגאולה גם כשמצבם הרוחני ירוד כל כך, כפי שהיה במצרים? הסנה והמטה ממשילים את ההסבר
אתה שואל אותי עם מה תחיה? ואני שואל אותך – עם מה תמות?
יוסף הניח עכשיו את ההרגשה שלו שהוא רוצה לראות את אביו, וכל רצונו כרגע הוא למלא את רצונו ואושרו של אביו
אם אנו לא מסוגלים לעשות את המעשה בגלוי וללא העלמה, אם אנו לא יכולים לקבל אחריות מלאה למעשינו – אין לנו אפשרות לעשותו
מחלוקת "לשם שמים" זה אומר שיש חילוקי דעות ויש שוני בין בני אדם, אולם כל חלק נותן מקום גם לחלק השני ולא מנסה לדחוק אותו
יעקב לימד אותנו לבקוע את הירדן על ידי תפילה והישענות על השם, והוא זרע בדמעות את היכולת הזו לבניו אחריו
יעקב מלמד אותנו שאין דבר כזה באמת "לברוח". האדם היהודי נישא בכל רגע נתון על כפות ידיו של הבורא
היכולות והפוטנציאל שהיו טמונים בעשיו, יכלו להביא אותו להיות כאחד האבות. את הפוטנציאל הזה יצחק ראה
כשאדם נמצא בתוך הסיטואציה, הוא פחות שם לב לנגיעות והאינטרסים החבויים בצפונות ליבו ומוליכים אותו שולל. רק לאחר שאדם כבר יצא מהסיטואציה, וכשהוא משחזר את אירועי העבר, הוא מסוגל לשים לב למניעים האמתיים שהיו לו
בורא עולם ברא עולם מופלא, הגביל אותו ואמר לו בסיומם של ששת ימי הבריאה "די", והוא עדיין מגביל אותו בכל רגע נתון בתוך גבולות הטבע שהוא קבע
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה