שתי הדרכים בהנהגתו של הקב"ה: הַתַּקִּיף והצייר
"הצור – תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט". כלומר, פעילותו המעצבת של השם – בכל שלב של היצירה – היא גמורה ושלמה
"הצור – תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט". כלומר, פעילותו המעצבת של השם – בכל שלב של היצירה – היא גמורה ושלמה
בחייו של כל אדם יש עליות וירידות, קימות ונפילות. אם אדם כבר לא יכול "לצאת", אם הוא כבר לא יכול למעוד, חייו כבר אינם קרויים חיים
היכולת לרחם ולסלוח, לעצמנו ולעולם, היא היכולת לתת אמון בעתיד. אנחנו סולחים לעצמנו לא כוותרנות, אלא אנו חשים בתוך עצמינו שלמרות שכעת אנחנו מצויים בכישלון – עוד נשכיל להצמיח כוחות חדשים
יש שני סוגי ניסים והשגחה. סוג אחד הוא חווית הצלה מתוך צרה וקושי שחווינו על בשרנו. ישנו סוג צרה אחר לגמרי – צרה שאנחנו כלל לא מודעים על עצם קיומה. היינו בסכנה עצומה ובורא עולם הציל אותנו בלי שנהיה מודעים לכל הדרמה
פרשת כי תצא נקראת תמיד בחודש אלול, בו נוהגים אנו לומר פעמיים ביום את מזמור כ"ז בתהלים. במזמור זה דוד שופך את ליבו על מצבו האישי ועל הניכור שהוא חש מכולם, אך בד בבד הוא מזכיר שמי שנחלץ לעזרתו הוא בורא עולם
אי אפשר להגדיר משהו כשלם, מבלי להסתכל על המכלול. לדוגמא: אם השולחן שבור, גם אם אחת מרגליו נותרה שלמה, אף אחד לא יגדיר את הרגל כמשהו שלם
אני באמצע חיי, כבר מזמן בחרתי את דרכי ומאוחר מידי לשנות אותה. משפחתי חינכה אותי בדרך מסוימת, אני חלק מחברה, איך אני יכול להשתנות ולשנות את הרגלי?
מהו ההבדל בין האוזן לבין שאר אברי החישה, ומה ניתן ללמוד מן המבנה המיוחד הזה? על החשיבות הגדולה של השמיעה
מדוע מתפלל משה אל הקב"ה דווקא בלשון תחנונים – "ואתחנן"? ומדוע, לכאורה, לא שומע הקב"ה לתפילתו?
ביטוי זה – "בין המצרים", הוא מקור כל הצרות. כל הרודפים משיגים אותנו כשאנו "בין המצרים", כלומר, כשעם ישראל מרגיש שהוא נתון בתוך מיצר. כשהוא מרגיש שתורת ישראל מצרה חלילה את צעדיו
כמו בהכשרת כלים, גם בנפש האדם הפנימיות היא שקובעת, ולא החיצוניות. על החשיבות של ההתקדמות בחיים
מה ההבדל בין בושה לכלימה? ומדוע חשו זקני ישראל את שתי התחושות הללו אל מול העברת ההנהגה ממשה רבנו אל יהושע בן –נון?
בלעם רואה שכולם מחוברים להשם, מי יותר ומי פחות, מי יעקב ומי ישראל, מי באהל ומי במשכן, אבל בסופו של דבר הקדוש ברוך הוא נמצא בלבבות של כולם, והוא אומר לעצמו – ראויים הם שתשרה עליהם ברכה
לכל אחד מאתנו יש ירדן שהוא לא יזכה לחצות, ארץ מובטחת שהוא לא ייכנס אליה. תמיד תמיד עלינו לזכור, שיש תייר גדול ההולך לפנינו בדרך.
חכמים לא הסיקו מסיפורו של קורח שמחלוקת היא תמיד דבר רע. להיפך, המחלוקת היא סוג של "סם חיים" ביהדות, כל עוד מניעיה טהורים ומטרותיה חיוביות. מהו ההבדל, אם כן, בין מחלוקת קורח ועדתו לבין המחלוקת שבין בית הלל לבית שמאי וכל יתר המחלוקות?
כאן, במדבר, הם יכולים לבלות את כל חייהם בלימוד התורה, כשצרכיהם הגשמיים מסופקים להם מבורא עולם "על מגש של כסף". שם – בארץ, הם חששו להיות כמו עוד אומה בעולם של עמים
מדוע ברחו בני ישראל מסיני? האם אפשר לברוח מהקב"ה ומקיום התורה והמצוות? ומה הקשר בין זה לבין אותיות התורה?
"יפה את רעייתי כתרצה" – כשאת רוצה. כשהרצון נעשה בדרכים הנכונות ובכלים הראויים, הוא הופך להיות חלק בלתי נפרד מהתורה
לכאורה, שני מושגים אלו – קידוש והגבלה, הם מושגים סותרים. המושג האחד קורא לנו להתקרבות מלאה אל השם, ואילו השני מגביל אותנו ושם מעצור כביכול ביננו לבין השם. מה פשר הדבר?
הסמל הגדול ביותר של חג השבועות הוא שאין לו סמל, זמן או תאריך
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה