פרשת חקת: הנחש הוא סמלו של היצר הרע. הכוח האמיתי הוא רק אחד

בזמן מסעם של בני ישראל במדבר, הם זכו לכמה מתנות מופלאות מהקדוש ברך הוא, ואחת מהן היא ענני הכבוד, אשר היוו שמירה והגנה מפני פגעי מזג האוויר, חיות רעות ושאר סכנות המדבר.

בני ישראל זכו לענני הכבוד בזכות אהרן הכהן, ועם פטירתו נסתלקו ענני הכבוד, ומיד עמלק פתח במלחמה נגדם (עיין רש"י במדבר כ"א, א'). בני ישראל התחילו להתלונן על הכל - על האוכל, על המים ועל טלטולי הדרך - "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (כ"א, ה').

התגובה האלוקית הייתה: "וַיְשַׁלַּח השם בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל" (ו').

בני ישראל חזרו בתשובה ומשה התפלל להשם שיסיר את הנחשים השרפים: "וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בהשם וָבָךְ, הִתְפַּלֵּל אֶל השם וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ. וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם" (ז'). ואז אלוקים אומר למשה: "וַיֹּאמֶר השם אֶל מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי" (ח'-ט').

מאז, הנחש הוא סמל לרפואה ברוב מדינות העולם.

ברור לכולנו שלא ההבטה בנחש היא זו שריפאה: "וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים, היו מתרפאים, ואם לאו היו נימוקים" (משנה ראש השנה ג', ח').

לא הנחש הוא זה שמרפא, אלא המבט כלפי מעלה, כלפי יושב במרומים, הוא המרפא. ההבטה למעלה מבטאת  הכרה, אמונה ותפילה אל הקדוש ברוך הוא. כשהעם מפנים ומבין שהישועה באה מהשם והם מכוונים אליו את לבם – אז הם נרפאים.

רבי חיים מוולאז'ין מעצים את המשפט "בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה", והוא מחדש שהכוונה גם כלפי מעלה – כלפי הנחש עצמו. נעיין בדבריו הנפלאים: "ובאמת הוא עניין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל - כשהאדם קובע בלבו לאמור: הלא השם הוא האלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כוח בעולם וכל העולמות כלל, והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו. ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כוח ורצון בעולם. ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא. כן יספיק הוא יתברך בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל" (נפש החיים שער ג', י"ב).

כדאי לקרוא את דבריו שוב ושוב ולהפנימם.

רבי חיים מוואלז׳ין מוסיף לחזק את הרעיון (בהגה"ה), מתוך פרשתנו: "וזהו עניין מאמרם זיכרונם לברכה במשנה ראש השנה (פרק ג', ח') ׳עשה לך שרף וכו׳, וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים וכו'׳. רצה לומר, כשהסתכלו כלפי מעלהלהנחש השרף והתבוננו בכוחו הרע, ועם כל זה ביטלוהו מלבם ולא השגיחו על כוחו הנורא, ושיעבדו את לבם באמת רק לאביהם שבשמים לבד, היו מתרפאין. והוא אמיתת ענין המתקת כחות הדינים בשרשם".

נפלא ביותר. "בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה", אין הכוונה רק לשמיים ולקדוש ברוך הוא, אלא "להנחש השרף", בשביל מה? "והתבוננו בכוחו הרע ועם כל זה בטלוהו מלבם". מדהים. הקדוש ברוך הוא ציווה את בני ישראל להסתכל בנחש ולהתבונן בכוחו הרע, ועם כל זאת: "בטלוהו מלבם ולא השגיחו על כוחו הנורא ושעבדו את לבם באמת רק לאביהם שבשמים".

אנחנו צריכים להביט ולהתבונן בכוחו הרע של הנחש, לא להתעלם ממנו ולא להסיט ממנו את העיניים. להיפך – להתבונן, להכיר בכוחו ועם כל זאת לבטל אותו מהלב ולשעבד את הלב לאבינו שבשמים.

על האדם לזהות את הסכנה, להבין את פוטנציאל ההיזק, אך למרות זאת לבחור לא להישאב לפחד אלא לפנות באמונה מוחלטת לבורא.

הנחש הוא סמל הרע בעולם. הוא גם סמל של היצר הרע. אנחנו לא יכולים להתעלם ממנו – לא מהרוע ולא מהיצר הרע. להיפך, צריכים אנו להכיר בכוחם אבל לשעבד את לבנו לאבינו שבשמים ולהכיר בכך שיש כוח אחד בלבד. "השם הוא האלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כוח בעולם וכל העולמות כלל, והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו".