חינוך

החופש הגדול הגיע והילדים נשארים ערים עד מאוחר? אתם עייפים ורוצים שהם יירדמו בשעה סבירה גם בחופש הגדול? זו הדרך הנכונה לעשות זאת

החופש התחיל, וזה הזמן לעשות קצת סדר עם כמה נקודות שיעזרו לכם שאולי, אולי השנה לא תרגישו לשם שינוי שהחופש פשוט נזל לכם מהידיים

כשהגיע לשם, ראה מחזה מפעים. בתוך האולם הצר והפשוט ישב הרב עצמו, עטור בזקן כסוף ופנים מאירות, מוקף עניים ונזקקים. לוחש מילה טובה לזקן כפוף, מניח יד על כתפו של יתום קטן, מספר מעשה חינוכי ומחיה את נפש השומעים. כולו אהבה, כולו חסד. לא ניכר עליו שהוא מגדולי הדור – אלא כאחד מהיושבים

נדמה לי שגם ספיר וסשה לא לגמרי מבינים עד כמה העולם היהודי כולו ליווה אותם – בצער וגם בשמחה. ניסיתי להיזכר השבוע בכמה רגעים שבהם היה ברור: שני הצעירים האלה חוללו שינוי אמיתי בעם שלנו

במרכזם ישב מלמד צעיר, בעל פנים מאירות ונעימות. לא היה בו שמץ מן התקיפות של מלמדים קודמים, לא מן הקשיחות ולא מן הזעף. הוא היה יושב איתם, קרוב, מדבר בלשון רכה, כמו אח גדול, כמו אב לבניו

לילדים, שחיו בפחד תמידי, הוא היה מגדלור. הוא שר עמם "אני מאמין" בלחש, סיפר על משה רבנו שהוביל את העם לחירות, והבטיח שיום אחד האור יחזור. מסירותו לא הייתה רק פיזית – הוא שמר על נפשם, נתן להם תחושת משפחה בתוך ההרס

מלמטה, אנשים עמדו על הקרקע הלחה של הג'ונגל בפנמה, מביטים לשמים בהשתאות. לנגד עיניהם נגלו מטוסים שמשליכים גלים-גלים של זבובים – מבריקים, בצבע ירוק-כחול, עיניהם אדומות כתמרור. זה נראה כמעט כמו סצנה מסרט אימה

נערה בודדה מגיעה לפנימייה. שם היא פוגשת את החברה שמוציאה אותה מן המיצר, ונבנית בזכותה. עד שמשהו משתבש

כללי החינוך הרגילים לא מועילים לילדי ODD, ורק מחריבים את הקשר. אבל אפשר לתקן

הבעיה האמיתית בטנטרום היא לא הדרמה המבהילה – הבעיה היא שאנחנו נבהלים ממנה ונשאבים לתוך לופ שבו אנחנו בעצמנו פועלים מתוך סערה. ברגע שטנטרום יצא לדרך, יש רק דרך אחת לעצור אותו

יעקב אסטיוקר, אביו של החייל אליאב אסטיוקר שנהרג בעזה, מספר על דמותו של בנו, ועל הסיפורים שנחשפו רק אחרי מותו. "זה לא סתם שהקמנו לזכרו בית מיוחד לנערים, זו פשוט הייתה המהות שלו"

האשמת אחרים לא תעזור לנו להתקדם. האם בגלל מה שהם עשו ואמרו, אני צריך לסבול כל החיים?

יש כאלה שמתיישבים בפינה, כי זה הכי רחוק מהעיניים. ויש רגעים שבהם מספיק שמישהו יסתכל עליהם אפילו לכמה רגעים, כדי להזכיר להם:  אתה לא שקוף

"אתם חושבים שאתם מכירים אותי? אבל אין לכם מושג שאני גם צַפָּר מקצועי, מנגן עשר שנים בפסנתר, צייר, אסטרונום ודובר עוד שלוש שפות ברמת שפת אם: אנגלית, רוסית וצרפתית"

סיפורו של ילד יתום מרומניה שהפך למרצה להגשמה עצמית ונותן תקווה לאחרים

המרחב האישי והחיבור הרגשי לא אמורים להתנגש, אלא לבנות אחד את השני. ככה עושים את זה

אביה המשיכה לצחוק, לקחה מהארונית שליד המיטה שלי את כל הבובות שהיו מונחות שם אל כפות ידיה שלה, ושאלה, האמת די בהיגיון, "אז של מי הבובות האלה?"

אי אפשר לומר באופן מוחלט על שום דבר אם מותר או אסור, בלי לברר את הרקע: טראומות העבר, הקשר עם ההורים, עד כמה יש לילד מה להפסיד, האם הדרישה מעשית ויש לה סיכוי להתקבל

מנויי עולם הילדים נכנסים להגרלות יוקרתיות על: חווית אקסטרים במנהרת הרוח של FLYBOX, טיסה חופשית בכדור פורח, שיט ביאכטה ומתנות נוספות

שק שינה עם אור בפנים – סיפור על תקווה, אמת, וחלום שעדיין מהדהד. האור בפנים עדיין שם