איך ללמד את הילד (ואת עצמנו) לא להיעלב? שיטה מתוקה במיוחד

כשאספתי השבוע את בני הקטן יונתן מהגן, הילד עלה לרכב בוכה ורוטן: "כל הילדים שרים לי יונתן הקטן... כולם צוחקים עליי... גם האחים בבית שרים עליי את השיר הזה...".

הזדהיתי עם עלבונו, וניסיתי לחשוב על פתרון יצירתי, ואז עלה לי רעיון: "יונתן, אתה אוהב שוקולד?", שאלתי, והוא כמובן הנהן בחיוב.

"בוא נעשה עסק: על כל פעם שאחד האחים שלך או החברים שלך ישיר לך את השיר הזה ולא תכעס, תקבל ממני שוקולד. מסכים?". הוא היסס לרגע, וענה בחיוב.

הנחתי על השולחן שבעה חטיפי שוקולד, וביקשתי מאחד האחים שישיר לו. הוא החל לשיר, ויונתן כעס כהרגלו. אחיו שר פעם נוספת, ויונתן כבר לא כעס, וקיבל את החטיף. האח סיים, ואחותו שרה... הפעם הוא לא כעס, רק חייך והושיט יד לקבל חטיף נוסף. כך כל אחד מהאחים שר לו בתורו, עד שבכיסו היו שבעת החטיפים.

סיכמתי אתו שלמחרת בגן, על כל פעם שילד ישיר לו את השיר – הוא יקבל חטיף. וזה עבד נפלא.

יונתן הקטן רץ בבוקר אל הגן כדי שישירו לו והוא יצבור חטיפים. השיר שעצבן אותו נהפך פתאום לחביב.

ואני למדתי מכך שהרבה פעמים, לא המלים שאשתי אמרה או בעלי צעק או החבר פלט, הם אלו שמעליבים ופוגעים בנו, אלא יחסנו למילים הוא שגורם לנו להיפגע ולהיעלב.

קרה שאמרו לכם "לא!", ונפגעתם? לעיתים אנחנו מציעים משהו לחברים או לבני המשפחה ונענים ב"לא!".

המילה "לא" היא מילה שלילית, וכשאנו שומעים אותה מאדם קרוב, אנו נהפכים בִּן רגע לקוראי מחשבות: "הוא אמר לי 'לא' בגלל ש... הוא לא אוהב אותי", "הוא לא מעריך אותי", "הוא מצפצף עלי", "לא אכפת לו ממני", "אני לא חשוב" וכו'.

בואו ננסה לדון לכף זכות. נכון, הוא לא היה צריך להיות ישיר מדי, אבל הוא לא התכוון לפגוע, אלא פשוט היה עסוק במשהו חשוב מאוד. זה לא התאים לו באותו הרגע, אין לו האפשרות, מסיבה כלכלית, אקולוגית, משפחתית, חברתית...

אנו יכולים פשוט לבחור לא להיפגע.

רוצים להעצים את עצמכם? נסו את הרעיון הבא: על כל פעם שתיענו ב"לא!", תפצו את עצמכם בחטיף טעים. פתאום הפרשנות שלכם למלה "לא" תקבל משמעות חיובית – יש מצב אפילו שתגידו "כן" ל"לא"...