חינוך

משום מה, הרגלנו את הילדים שאנחנו לשכת התעסוקה, וכשמשעמם – באים אלינו שנמצא פתרון. אין להם שום אחריות או אפילו ניסיון למצוא לעצמם תעסוקה כלשהי, ומובן שאנחנו אחראיות גם על הכיף

ניהול נכון של הזמן מעניק עדיפות לדברים החשובים, אך גם מותיר זמן לדברים הפחות חשובים

חוה שמילוביץ בשיעור מיוחד שמלמד אותך להיות הפסיכולוגית של עצמך בזמן מלחמה, עם 5 טיפים חשובים ומשני חיים להרגעה עצמית

יש כאן הנחת יסוד למציאות רוחנית נסתרת, שכל העולם הזה רק מייצג ומרמז לה, ואם נתבונן – נוכל לגלות אותה קצת. כאילו הכל סימני דרך שהקב"ה שולח לי

זה באמת לא פשוט, במיוחד בדור מאתגר כל כך, כשהרחוב מפתה וזמין כל כך, שהילדים רגישים כל כך. אבל זה תפקידנו. להצליח להיות חוליה מקשרת, ולהעביר את התורה לדור הבא באופן מתקבל

מה בדיוק חושבים ההורים שמתוסכלים מכך שהילדים שלהם לא מסוגלים לצרף שתי מילים ביחד לשאלות שלהם, אם הם לא מסוגלים, כהורים, לצרף שני רגעים ביחד כדי לשמוע אותם ולהיות שם בשבילם?

מעמקי המזרח החלו מגיעות שמועות על המון פראי, על פורעים קוזקים ההולכים וקרבים, ובראשם אציל אחד, חמלניצקי שמו, שהלהיט את המונים באש השנאה. ככל שקרבו אל ערי פולין, הותירו אחריהם שובל דמים – שוחטים, בוזזים, שורפים, מכלים – לא הבחינו בין זקן לתינוק

עוד ועוד אנשי עסקים ובעלי בתים מכל רחבי הארץ הבטיחו לעצמם את הברכה הכפולה, והצטרפו לנבחרת ה"זבולונים" האקסקלוסיבית של תומכי התורה בישיבת אבני נזר. זה הזמן שלכם להצטרף

"ואני מאמין, ילדים, שבעתיד יקום מזה עולם חדש של תחבורה ציבורית. ייתכן שיום אחד ננוע ברכבות, באוויר, אולי אפילו מתחת לאדמה. והכול – בזכות יהודי חכם אחד בשם שמעון קרמסר"

מחקר עולמי מקיף מגלה: זמן מסך רב, ובעיקר משחקי וידאו, מתקשר לעלייה בבעיות רגשיות, התנהגותיות וחברתיות בקרב ילדים בגילאי 6–10

הקהילה משגשגת ומתפתחת, ובמהלך השנים, רוחות רעות נושבות בגרמניה. פרעות תתנ"ו משאירות את האומה היהודית חרוכה ומדממת. גדולי ישראל נרצחו, ספרים נשרפו וקהילות שלימות נחרבו

במקום לדרוש מהילדים תוצאות, נבקש מהם מעשים בהשקעה מקסימלית, ונשבח אותם על המעשים דווקא. בעזרת ה' הפרחים ילבלבו

ובתוך הישיבה - נער צעיר מתחיל לבלוט. שמו שלמה. הוא מבין דבר מתוך דבר, חריף שכל ונעים שיח. כשהוא מרצה, הדממה שורה על פני כל האולם. אך יותר מכל, הוא אוהב את רבו - יעקב בר יקר. הוא הולך אחריו, מקשיב לשיעוריו, שואל שאלות, לומד את דרכו

במקרה שמנסים לברר אמת, אמת שקיימת, ואנחנו רק רוצים לחשוף אותה – אין משמעות ל"אחוזים", אנחנו צריכים לחתור לאפשרות הסבירה יותר, שמסבירה את הממצאים ואת המציאות

האם אפשר לנהל דו־שיח בצורה אחרת? האם אפשר להביע תסכול או אכזבה בלי לגרום לאחר לצורך להגן על עצמו ולתקוף חזרה? איך אפשר להסביר לבן או בת הזוג את הצורך שלי בלי להאשים?

במשרד החינוך דורשים מהמטפלות במעונות לעבור הכשרה מסודרת, אך ארגוני הגיל הרך מזהירים: "הקפדה כזו תוביל לסגירת מאות מעונות יום מפוקחים". החשש: עשרות אלפי ילדים יישארו ללא מסגרת

המתיקות הזו נותנת כוח, כי מקצוע האמהות עשוי להיות גם מקצוע מעייף: לדאוג, לטפל, לרוץ, לחנך, לחבק, לאסור, להתיר. ובפן הטכני – לסדר, לנקות, לכבס, לקנות, לבשל ושוב לסדר

אין דבר כואב, מדאיג, מלחיץ יותר מילד שיוצא למסע מסוכן בעמק הבכא. אבל אם קווים אדומים יגרמו לילד להיות בצד הלא נכון שלהם, אז הקווים האדומים האלו לא מועילים

הוא נעצר, נבוך. האם יקבלו זאת האנשים? אולי יחשבו שהוא בסך הכל רוצה להיות ראש ישיבה, להחזיק במשרה ציבורית? אולי יחשבו שאין זה ראוי שהוא מכניס את ראשו לזה?

לאן כולם ממהרים? הרב יהודה יצחקי על הדרך הנכונה לנצל את החיים שלנו בעולם הזה