"גרתי בשכונת מצוקה, אבל לא אשכח את הילדות הקסומה שלי"

"אין נסיעה שהילדים שלי לא צופים בטאבלט. אני לא מסוגלת לנהוג בלי שהם עסוקים במסך", שיתפה אותי קרובת משפחה באחד המפגשים המשפחתיים. היא הגיעה יחד עם שני ילדיה הקטנים, וטאבלט בגודל עצום. זה היה מפגש שכלל ילדים ונערים בוגרים יותר, והטאבלט היה פתרון נהדר, כדי שהקטנים שלה לא ישתעממו. החצר הייתה דווקא גדולה והציעה שפע של משחקי חצר, אבל כל אלו לא סיפקו את שני הקטנים, שבמשך שעות טמנו את ראשיהם במסך הצבעוני.

הטור הזה לא יהיה טור על בעיית המסכים, כי אני מרגישה שכולנו יודעים עד כמה המסכים מזיקים גם לנו, ובפרט לילדים שלנו. הטור הזה הוא טור של געגוע. בילדותי היה לנו מסך מחשב בגודל של כשלוש קופסאות נעליים, בילינו בו שעות של צפייה, אבל היו דברים נוספים שקישטו לנו את הילדות. היו משחקי חצר, היו שעות של יצירה עם אמא, היו ספרים וקופסת קלטות עם סיפורים להאזנה.

אני לא אוהבת להספיד את העבר, כי האפשרויות האלו קיימות גם היום, ובשפע רב יותר מבעבר. גינות המשחקים מציעות מתקנים משוכללים לילדים, חנויות המשחקים מציעות מאות סוגי משחקים, החל מרמי ומונופול הוותיקים ועד משחקים כמו רחפנים ורובוטים על שלט. הכל קיים, הכל נגיש - אבל שקט תעשייתי, כנראה שרק צפייה במסכים מצליחה לייצר.

"פרצו לנו לדירה מספר פעמים"

בזמן האחרון אני נזכרת רבות בילדות שלי. לא חייתי במקום אידיאלי. אבא שלי היה מנהל פנימייה, ומתוקף עבודתו גרנו בשטח הפנימייה, שהייתה בלב שכונת מצוקה. פרצו לנו לבית מספר פעמים, בזמני חופשה חדרו לשטח הפנימייה נערים בסיכון ועשו בה ככל העולה על רוחם, ועד היום יש להורים שלי נקיפות מצפון על הילדות שאותה חווינו. אני, לעומת זאת, זוכרת רק דברים טובים: הפנימייה הציעה לנו מגרש כדורגל, משחקייה, ספרייה ומשחקי מחבואים בין סירי הענק במטבח הפנימייה. במשך כל אחר הצהריים התרוצצנו ממקום למקום כשאנחנו מוציאים אנרגיות, ולא רוצים לחזור הביתה גם כשהחשכה יורדת.

אני כמעט שלא זוכרת את הסרטים שצפיתי בהם. אני זוכרת בעיקר את הזמנים שבהם היינו יחד, רצים, מזיעים או מאזינים לסיפור בזמן ארוחת ערב, ואלו החוויות שאני רוצה להקנות לילדים שלי. אני רוצה לכתוב להם סיפור חיים יפה כל כך, שהם ירצו להעביר אותו הלאה, לילדים שלהם. זו הסיבה שאני אוהבת לשמוע על רעיונות חדשים מעבר למסך, ואחד מהם הוא "הספר הקסום של דודה טלי". מדובר במקבץ סיפורי שמע מיוחדים לילדים. כשהאזנתי, ידעתי שמצאתי פתרון מיוחד עבור כל הורה שרוצה להעניק לעצמו זמן של איכות, ולדעת שהילד שלו קונה ידע ערכי וחשוב.

"הסיפורים בהם כל ילד הופך לגיבור"

מדובר בסיפורים קצרים, שכל אחד מהם מלווה במנגינה רגועה ובקולה הרך של דודה טלי. תוכלו להאזין ל"שמשון הגיבור ושומר השיניים" על חשיבות שמירת השיניים ואכילת אוכל בריא, או ל"שילת גיבורת האור", שתלמד את ילדכם איך להתגבר על פחדים כמו פחד מהחושך, שילדים רבים מתמודדים איתו. כששוחחתי עם טלי, היא שיתפה אותי שכל אחד מהסיפורים נכתב באופן אישי עבור ילד אחר שמתמודד עם אתגר כלשהו בחייו, כמו למשל פחד מבעלי חיים, פחד מהחושך ואפילו קושי בלבישת כיפה וציצית.

חדש! סיפוריה של הדודה טלי נמצאים באתר עולם הילדים. לחצו כאן >>

ההבדל בין צפיה במסך לבין האזנה לסיפורי שמע הוא עצום. סרטי הילדים כבר לא רגועים כמו בעבר. הם עמוסים בתמונות שמתחלפות במהירות. הילד אמנם יושב רגוע מול המסך, אבל הוא מוקף באנרגיה גבוהה שגורמת למוח שלו לרוץ ללא הפסקה. את ההשפעה אנו, כהורים, חווים ברגע שאנחנו מכבים לילד את המסך, ואז מגלים ילד היפראקטיבי, תזזיתי, שבסך הכל מנסה להוציא החוצה את האנרגיה הרבה שנאגרה בו בזמן הצפייה בסרט.

בסיפורי ההאזנה של טלי, החוויה שונה לחלוטין. הסיפורים מרגיעים מאוד, מכניסים את הילד למצב של הרפיה ומעניקים לו מרחב של דמיון. אין דבר קל יותר מלשלב את סיפורי השמע במהלך היום. אתם יכולים להשמיע סיפור קסום בזמן ארוחת הערב, לפני השינה או בזמן שהילדים משחקים במשחקי קופסא. זה פתרון נהדר, שיפחית את הצפייה במסכים, ויעניק לילדים שלכם חוויה אמיתית, מספקת, והכי חשוב - כזו שלא פוגעת בריכוז ובנפש שלהם. בואו נעניק להם חוויית ילדות מתוקה, כזו שהם תמיד ישמחו להתרפק עליה.

חדש! סיפוריה של הדודה טלי נמצאים באתר עולם הילדים. לחצו כאן >>