הורים וילדים
את לא לבד: 5 מטלות בית שגם ילדים יכולים לעשות
לפעמים הדרך לבית רגוע יותר מתחילה בזה שאת עושה… קצת פחות. הנה חמש משימות שילדים יכולים (וממש רוצים!) לעשות לבד
- שירה פריאנט
- פורסם כ' חשון התשפ"ו

בתקופה שבה ההורות הפכה להיות פרויקט ניהולי לכל דבר, קל לשכוח שילדים נולדים עם סקרנות, יכולת למידה ורצון טבעי לקחת חלק אמיתי בחיי היומיום. רבות האימהות שנוטות "לעשות במקומם", מתוך רצון שהכול יתנהל מהר וחלק. בפועל, ההחלטה הזו מונעת מהילד להתנסות, להתאמן ולהרגיש "מסוגל".
מחקרים מצביעים על כך שתחושת עצמאות ויכולת עשייה בגיל הרך היא בסיס לביטחון עצמי ולכישורי חיים בעתיד. זה מתחיל במשימות קטנות בחיי היומיום, כמו: לבחור מה ללבוש, להחזיר צעצוע למקום או לעזור לערוך את השולחן.
הנה חמש משימות שילדים בני ארבע ומעלה יכולים לקחת עליהן אחריות. כל אחת מהן, מעבר לעזרה בבית, היא צעד חשוב בדרך לעצמאות.
1. לסדר את הבגדים המלוכלכים
בגיל הזה, ילדים כבר יודעים להבדיל בין נקי למלוכלך. הניחי סל כביסה נגיש בחדר והראי להם איך זורקים לתוכו את הבגדים המלוכלכים בסוף היום.
טיפ: תני לסל שם חמוד כמו "הבית של הבגדים העייפים". הילדים יהיו יותר משמחים להשתמש בו.
2. להכין לעצמם ארוחת בוקר פשוטה
כן, זה אפשרי. תני להם לבחור יוגורט מהמקרר ולפתוח אותו, למזוג לעצמם מיץ לכוס, לשפוך דגני בוקר לקערה, למרוח גבינה על הלחם או להביא לעצמם פרי קל לקילוף כמו בננה. זה לא רק מלמד אותם עצמאות, זה גם הופך את הבוקר לרגוע יותר (בשביל כולם).
3. לסדר את הצעצועים שלהם
לא צריך שהכול יהיה מושלם. מספיק שתהיה מגירה או סל לכל סוג צעצוע.
הפכי את זה למשחק: מי מצליח להחזיר הכי מהר את כל הלגו "הביתה"?
כשהסדר מוצג כאתגר ולא כעונש, ילדים משתפים פעולה הרבה יותר.
4. לנעול נעליים לבד
זה נשמע שולי, אבל זו מיומנות שמחזקת מוטוריקה עדינה ותחושת מסוגלות. בחרי נעליים קלות לנעילה (כמו עם סקוץ’), והראי להם איך עושים את זה פעם או פעמיים. כן, גם אם הן על הרגליים ההפוכות, תני לזה לעבור בחיוך. זה חלק מהדרך.
5. לעזור לערוך ולפנות את השולחן
ילדים אוהבים להרגיש גדולים. תני להם להניח סכו"ם, לקפל מפיות או לפנות צלחות קלות מהשולחן. אפשר לומר בסוף כל ארוחה "תודה לעוזרים הקטנים" וממש לפרגן להם את העזרה. תחושת הגאווה תעשה את העבודה.
לסיום: שחררי. באמת.
כשאת מאפשרת לילדים שלך לעשות דברים לבד, את לא מעמיסה עליהם, את נותנת להם מתנה של ביטחון, עצמאות ואמונה שהם מסוגלים. לא הכול צריך לעבור דרך הידיים שלך כדי שזה יהיה טוב. לפעמים, דווקא כשאת משחררת, הילדים מתחילים לפרוח.




