"הרגשתי שבזכות העלון אני לומדת את התורה מחדש"

אתה לוקח את העלון בכניסה לבית הכנסת או בנקודת החלוקה בדרך לקניות של ערב שבת. עוד מעט הוא יתחיל לעבור בין בני הבית, כל אחד והמדורים שהוא אוהב. דברי התורה והחיזוק, התכנים המגוונים כל כך, כל אלו הפכו את עלון הידברות לעלון הפופולרי ביותר בעולם היהודי. 

אלפי יהודים ברחבי הארץ זוכים להיות המפיצים של 308,200 העלונים, נכון לעכשיו. בכל ערב שבת מתמלאת הארץ בזהב הרוחני הזה. בתי כנסיות ובתי מדרשיות, בתי רפואה, בסיסי צה"ל, רשתות שיווק, חנויות ועסקים, דוכנים בכל מקום, מתיכונים ועד תחנות דלק. יהודים שמחלקים בית בית. אין מקום שעלון "עונג שבת" של הידברות אינו מגיע אליו. רגע, המספרים הללו הם של המהדורה המודפסת. יש עוד רבבות שנהנים מהמהדורה הדיגיטלית, קוראים במהלך היום בהפסקות בעבודה או בדרכים. מורידים להדפסה מסביב לעולם. 

כשאתם מחזיקים את העלון, חשבתם פעם איזה מנוע ענק עומד מאחוריו? מהרבנים המלווים כל צעד, הכותבים והכותבות, צוותי העריכה, ההגהה והעיצוב. המחלקה שאחראית על הצד הלוגיסטי של ההדפסה וההפצה. כל אלו הם עולם שלם שחי את העלון מסביב לשעון. יש להם מנוחה רק בשבת, וגם אז הם פשוט יושבים עם "עונג שבת" בידיים. 

השם של העלון הוא ממש מה שכולנו מרגישים כלפיו, עונג שבת. כולנו, זה אומר כל אחד שמחזיק אותו כרגע ביד, וזה אומר גם כל מי שבכל אחד מהמעגלים של אנשי הידברות. כן, אפילו במחלקת העלון עצמה, כאלה שמכירים כבר כמה שבועות את העלון שעומד לצאת (אל תגלו, כן?) לא מסוגלים בלי להחזיק אותו ביד, להריח את ריח הדפוס הטרי וליהנות שוב ושוב מהתוכן. זה משהו אחר כשזה ביד. 

דברי תורה בתפוצה כזו, עוד לפני שדיברנו על המשמעות שלהם לרבים מהקוראים, ועל איך הם יכולים להיות משני חיים, הם גם אחת הסיבות המשמעותיות של רבים כל כך שמבקשים להיות שותפים בפצצת הזכויות הבלתי נגמרת הזו. 

הזכות השומרת 

מי בעצם נמצא "בצד השני"?

אתם, קוראי העלון? השותפים? המפיצים? העלון הוא שייך כל כך לכולם, שבעצם כל מי שקשור אליו, מהכותב דרך עובד הדפוס ועד לקורא האחרון שבשבילו העלון מיועד, כולם מרגישים, ובצדק, שהם חלק ממנו. 

התגובות הרבות והסיפורים שזורמים למערכת, מרגשים ומציפים את הלב באושר בכל פעם מחדש. לפעמים הם גם עוצרי נשימה, כמו למשל אלומה מהצפון, שזמן מועט אחרי שהפיצה את העלונים, מצאה את עצמה בתאונה שבה הלך הרכב לחלוטין, אבל היא ניצלה בנס. מהרכב המרוסק הציצו חבילות העלונים, כמו לומר לה שזכות מיוחדת שמרה עליה.

כך גם הסיפור של משה, שאסף את הילדים בסלון עם שלט "למכירה", ונשא תפילה שזכות זיכוי הרבים של העלון תסייע להם במצוקה עם הבית. ואז... טוב, לא נגלה לכם. חפשו בחוברת הזו את הסיפור "יום החתימות".

וזה ממשיך בסיפור של אברהם, ששמונה שנים התפלל לילד, עד שהחליט שהוא מקדיש לזכותו של הילד, שבוודאי יבוא, את הפצת העלון, ואז הגיעה הישועה הגדולה. וזה באמת לא נגמר. כל אלו הם רק חלק מים הסיפורים של מי שבחר לשתף אותנו. בכל פעם אנו מגלים עוד סיפור ועוד סיפור.

את אחד הסיפורים המרגשים שמענו מאורה. באותם הימים שעליהם היא מספרת, כאלה שלא התרחשו לפני יותר מדי זמן, היא עמדה בפני ניסיון לא פשוט: מציאת זיווג. 

הפצת הישועות

היא הייתה בחורה טובה ממשפחה טובה, לא הייתה סיבה שאפשר להצביע ולומר שבגללה היא לא מצליחה להקים בית נאמן בישראל. והיא ניסתה, באמת שניסתה. כמה שאפשר לנסות ביותר מעשרים שנה. 

"באיזשהו שלב התחלתי לשמוע שיעורים של הרב זמיר ולהתחזק", היא מספרת. "קראתי את העלון הנהדר והרגשתי שבעצם בזכות העלון אני ממש לומדת את התורה מחדש. באחד השבועות קראתי סיפורים מפעימים שריגשו אותי, של אנשים שתיארו איך ראו במוחש את ההשפעה של זכויות זיכוי הרבים בעקבות הפצת העלונים. רציתי לנסות בעצמי להפיץ, ולקוות שמשם תצמח ישועתי, שאני מחכה לה כל כך".

אחת הישועות הראשונות שחפצה בהן הייתה דווקא בתחום המקצועי. המגורים בדרום הארץ הצריכו אותה להיטלטל בדרכים, בתחבורה ציבורית, שעות רבות, עד למקום העבודה במרכז. כל יום תחלופת אוטובוסים לא פשוטה ונסיעה שוחקת.

"התפללתי לה' לפרטי פרטים, וביקשתי עבודה טובה, בשכר נקוב, והנה, יום למחרת הפצת העלון בפעם הראשונה, מצאתי עבודה בדיוק כמו שרציתי, ועוד בתחום שבו אפילו לא היה לי ניסיון מספק".

משם, הכל רק החל לטפס.

''כשנה וחצי לאחר מכן פגשתי את מי שיהיה בעלי, תושב סן פרנסיסקו. שלוש פעמים בשנה נסעתי לארצות הברית לביקור משפחתי, ומעולם לא פגשתי אותו קודם לכן. רק כאשר ה' החליט שהגיע זמננו, הכל החל לרוץ".

בתחילה הם נפגשו דרך הטלפון, עד שהוא הבין שזה הזמן לעלות לארץ, כדי להחליט אם הם הולכים באמת להקים יחד את ביתם. שניהם עמדו בסביבות שנות ה-40 לחייהם. 

ב"זאת חנוכה" הם התארסו, ובפורים עמדו תחת חופה. בחסד השם זכו גם לחבוק את בתם המתוקה. "המסר שלי לקוראים היקרים הוא שלא משנה כמה זמן זה לקח, בסופו של דבר קיבלתי את מה שרציתי בחיים, ושהתפללתי עליו במשך קרוב ל-30 שנה. מאז שהתחלתי בהפצת העלונים קיבלתי עבודה טובה, והכי חשוב, קיבלתי את בעלי, את בתי היקרה ואת הזכות לעבוד את ה' בשמחה. הקשר בין כל אלו ברור לי לחלוטין. תודה לכם שהייתם שליחים נאמנים בעבורנו!".

האמונה התמימה הזו בכוח של זיכוי הרבים, עם התפילות הטהורות מעומק הלב, איזה כוח זה.

בחזרה לישיבה

כשאלעזר אמר שהוא חייב לעלון את החיים הרוחניים שלו, זה היה נשמע קצת מפתיע. אתם צריכים לראות אותו, בחור ישיבה, רגע לפני נישואיו. הוא גם מספר שמסלול החיים שלו היה בבית תורני. הוא למד בתלמוד תורה, ואז בישיבה. כלומר, איפה בדיוק תפס אותו העלון באופן משמעותי כל כך?

''גדלתי במשפחה חרדית, וחונכתי במסגרות חרדיות עד גיל 18, אבל תמיד, עוד בתור ילד, גדלתי בידיעה שאני לא רוצה לנהל את חיי כאדם חרדי. זה הרגיש לי לא נכון מבחינתי, אורח החיים הזה. הרגיש לי לא כיף. כמו כן היו לי הרבה שאלות שלא הסבירו לי מספיק, על שבת, על תפילין. לא ידעתי למי לפנות", הוא מספר בכנות מדהימה. 

''ואז זה קרה. בערך בגיל 14 נתקלתי בעלון הידברות. דפדפתי וראיתי שיש שם שאלה 'למה צריך להתפלל שלוש תפילות ביום'. ממש הרחיבו שם, קודם כל בשאלה: למה לא מספיקה פעם אחת, למה תמיד זה אותו נוסח. התשובה שהובאה שם הייתה ברורה ונוגעת, וממש התחברתי אליה. הבנתי שזה קשור לרב זמיר, והתחלתי לשמוע אותו הרבה. זה נתן לי תשובות על דברים רבים, אבל בפועל לא התעמקתי יותר מדי. הבנתי שיש פה משמעות, אבל עדיין לא חשבתי שאני צריך להיות יהודי 'על מלא', מה שנקרא. הנחתי שאני אמור להיות יהודי טוב ששומר שבת ומניח תפילין, לא יותר מזה. כל השאר, כלומר לימוד תורה, תפילות במניין ובכלל, אורח חיים תורני אינטנסיבי מסביב לשעון, הרגיש לי מיותר".

כשהגיע לגיל שמונה עשרה, כמו במעשה שטן, הגיעה ההתמודדות עם הקורונה, ובתוך כל האנדרלמוסיה, הוא ניצל את ההזדמנות לעשות מה שחשב עליו במשך שנים: לעזוב את הישיבה. 

הוא קם ועשה. הלך לעבודות שונות ולדרך חיים שאיתה מגיעה ירידה, שלא לומר נפילה רוחנית חזקה. "החיים שלי היו אז עבודה ובילויים", הוא מספר בכאב. כעבור שנתיים הגיע למקום העבודה שלו פעיל קירוב שהציע לו להירשם לסמינר. 

"מי יהיה בו?", הוא שאל.

"הרב זמיר כהן, למשל", אמר לו הרשם. 

כשהוא שמע את זה, משהו בו התמלא שמחה. הוא הסכים להירשם, וכשהגיע לשבת הזו, החליט לנצל את הסמינר עד הסוף. "אחרי ששעות על גבי שעות הייתי צופה בהרצאות שלו, פתאום ראיתי אותו במציאות", הוא מסביר. "הייתה לי גם הזדמנות לדבר איתו על הסיפור שלי. אמרתי לו שאני שומר שבת ומניח תפילין, אבל לא מעבר לזה. הרב אמר לי שאני נמצא במקום טוב, אבל צריך להתקדם, ואז הציע לי להגיע אליו לישיבה. אחרי חצי שנה התחלתי להגיע לישיבה. לאט לאט עברתי תהליך, וכיום, ברוך השם, חזרתי לאורח חיים של שמירת תורה ומצוות 'על מלא'".

וכן, מגיע לו, לבן הישיבה הזה, המון מזל טוב, כי כאמור, אחרי שחיפש את כלתו על פי דרך התורה, הוא מקים בית נאמן בישראל.

תחשבו על אותו אחד שהניח את העלון אז, באותה שבת, כשהיה בגיל 14. היה לו מושג שיש סיכוי שיותר מעשור אחר כך, הוא יוביל לשינוי מדהים כל כך של מי שכמעט הלך לדרך שלא תמיד מצליחים לחזור ממנה?

הבטתי בבן הישיבה שחוזר ללימודו, והבנתי פתאום שלעולם לא נדע את ההיקף והגודל העצום של זיכוי הרבים שטמון - לא בכל ארגון הידברות על שלל מחלקותיו, אלא רק במחלקת העלון הזו לבדה.

 טוב, תנו לקרוא בשקט. 

אתם לא חייבים להיות מפיצים כדי להשתתף בזכויות של עלוני השבת. חתמו על שטר השותפות עם הידברות והגאון הרב זמיר כהן שליט"א, והזכויות יהיו גם שלכם. לחצו כאן >> או חייגו 073-222-12-12