היית רוצה את החבר המושלם, אבל אין אנשים מושלמים. אז להתייאש?

מה היית מצפה מחבר? הרבה פעמים אתה מצפה שהוא יהיה חבר מושלם. זאת אומרת, שיהיה זמין תמיד, שתהיה לו השקפה ישרה, שהוא יהיה נאמן ושיהיה בראש שלך. הבעיה היא שאין הרבה אנשים מושלמים בעולם, ובדרך כלל זה מייצר פערים, וגורם לתסכול, למריבות, לבדידות ולייאוש. וחבל, כי נקודת החבר היא נקודה חשובה מאד לבריאות הנפש ולשמחה בחיים (וכבר אמרו חז"ל: קנה לך חבר), ולכן שווה להתאמץ בעבור זה!

לכן צריך לדעת: אין דבר כזה חבר מושלם, אבל גם לא צריך להתייאש מכולם. איפה קו האמצע בעניין הזה? אפשר לבדוק ולעשות בירור פנימי שכזה על כל חבר: לאילו תחומים הוא טוב עבורי, ולאיזה תחומים הוא לא טוב עבורי. מה שהוא טוב בו – אני מקבל ממנו, ומה שהוא לא טוב בו – אני מסנן. אז נגיד, יש חבר שכיף לי לשתף אותו בסודות, ויש חבר שכיף ללמוד איתו, ויש אחר עם חוש הומור נהדר, ויש חבר שנחמד לטייל איתו, או לעשות איתו הליכות או כושר. לא חייבים שמישהו אחד ימלא את כל המשבצות האלו ותמיד יהיה זמין. זה לא מציאותי, ואין מה להתאכזב מזה.

ילדים קטנים מתקשים להבין את זה. הם נוטים לחלק את העולם לטובים ורעים. אבל ככל שמתבגרים, מבינים שזה פשטני מדי. רוב הדברים בעולם הם פסיפס מורכב יותר. גם החברים הם מורכבים, וכנראה יש בהם מספיק טוב, אם אנחנו בוחרים להיות איתם. אבל כדי לא להתאכזב, כדאי לברר ולהתאים את המכנה המשותף בינינו, לחשוב עם עצמנו, כדי לתאם ציפיות. גישושים קטנים של ניסוי וטעיה יכולים לעזור לעשות סדר עם עצמי, בעולם החברתי שלי, וזה יכול לחסוך המון מריבות ותסכול.