חינוך

חנוכה עוד רגע נגמר, והילדים חוזרים ללימודים. איך נגרום לחזרה הזאת להיות נעימה עבורם?

אחרי כמה ימי חנוכה, הרבה הורים מוצאים את עצמם עם ילדים עייפים, מנדנדים, בוכים בלי סיבה ברורה - מה אפשר וכדאי לעשות כבר עכשיו כדי להקל?

האם אפשר לחגוג את חנוכה ביצירות מהנות וללא בלגן מיותר? מסתבר שכן. לפניכם מספר הצעות ליצירות שלא ישאירו לכלוך

מה קורה כשמעדיפים ילד אחד על פני ילד אחר, ומה אנחנו, ההורים והמורים, יכולים לעשות כדי להימנע מכך?

אני לא בטוח שכל חבר ראוי לזכות אוטומטית לכזה אמון. צריך להיזהר למי מספרים סודות, או למי חושפים דברים אישיים, כדי שלא ניפגע ונתאכזב

בשבר הזה גם יתרון: הוא גורם לשבירת קונספציות ולבירור מחדש של היסודות הקיומיים, של משמעות ותכלית, של מהות ושל אמת. אחרי הניפוץ הכואב, יש אפשרות לעצירה ובחינה מחדש

אם המחנך לא נהיה עוגן עבור התלמיד. אם התלמיד לא רואה בו בכלל כתובת בבית הספר שהוא יוכל לפנות אליה במגוון נושאים רגשיים, יש כאן בעיה גדולה

מה נתן ליוסף כוח לעמוד בניסיון? הידיעה שהמעשה שלו ימשיך להשפיע הלאה לדורי דורות. מורן קורס במסר מיוחד מפרשת השבוע

כולנו מכירות את הרגע המאתגר הזה - כל כך חיכינו לסגור את היום המתיש ולנוח, אבל הילדים לא מוכנים לשינה ונראים מאוד עירניים. מה עושים?

שמחו אנשי הכפר בשמחתם, ואמרו לאב: "מה שקרה לכם זה ממש טוב!". אך גם הפעם הזקן תהה: "מנין לכם לדעת אם זה טוב או רע?"

כשביקשנו ממנו להחזיר לו בתשלומים, הוא אמר לנו שהוא ישמח ש"נעביר את זה הלאה". כלומר, שנעשה טובה למישהו אחר... בן אדם מדהים. כן, יש גם כאלו

"זה אחלה, באמת, בלי ציניות, שיש בך אהבת הגמרא. אבל אם לא תנחיל לו אותה בעצמך, אם לא תראה לו שאתה אוהב אותה, אם לא תשמש דוגמא אישית – כלום לא באמת יעזור כאן"

התורה משאירה לנו הוראה עמוקה: ילד שלא מרגיש את הלב של הבית מבפנים – יצא לחפש אותו בחוץ. אבל ילד שמקבל מקום, הקשבה, חום ומשמעות – נשאר בטוח, מחובר ורגיש לעצמו

גם בדור האינסטנט אין חינוך מיידי. חינוך הוא תהליך, וסבלנות ההורים היא התרופה העיקרית לחיבור מחדש בין ההורה לילד, ולחינוך טוב שבא בעקבותיו

הילד צריך להרגיש ולדעת ששיקול הדעת היחיד של ההורים והמחנכים זו הטובה שלו

משפחה בוחרת לקבל, לאהוב ולכבד את הדודה השונה והמעיקה מעט. הילדים לא יודעים את זה עדיין, אבל זה ישתלם להם

מה הוא אוהב? סיפור אמיתי, עם סוף טוב, שאני מקווה שייתן השראה לעוד הורים מתמודדים

אם נשתמש במונח "בדידות" בחשיבה חיובית, נגלה מיד שדווקא הסיטואציה הזאת יכולה לאפשר לנו להעמיק בהבנת עצמנו ולהכיר את הכוחות האדירים שנטע בנו הבורא יתברך, ואין ספק שנוכל להתמודד עם קשיים פנימיים ולהתכונן לאתגרים חדשים

ומה טוב בזה שאצבעו של המלך נקטעה? גם הדבר שנראה הכי קשה - הוא לטובה

התהייה מה עלה בגורל הספרים הפכה עם השנים לאחת התעלומות הגדולות של מחקר השואה. האם האוסף הועבר לגרמניה? פוזר בין ספריות אוניברסיטאיות? נשדד על ידי חיילים ואזרחים והפך לרכוש פרטי?