חינוך ילדים
לפעמים צריך להתעלם מכל המניעות, ופשוט לעשות מה שנכון
גם אם במבחן התוצאה לא תמיד רואים פירות והצלחה בעיניים שלנו, אסור להתייאש, כי הקב"ה מחשיב כל כוונה, כל השתוקקות וכל מאמץ
- הרב דן טיומקין
- פורסם כ"ב חשון התשפ"ו
בפרשה שלנו מתוארת פטירתם של אברהם אבינו ושרה אמנו. הנביא מלמד אותנו להתבונן במעשיהם וללמוד מהם, כמו שכתוב (ישעיהו נ"א, ב'): "הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם". יש כאן כמה לקחים רלוונטיים במיוחד לחינוך:
- בטבע לא היתה בכלל מציאות שאברהם ושרה יזכו לילד. המציאות הזו היתה פשוט מופקעת מהם מבחינה גופנית, ובכל זאת, הם זכו להיפקד! כל תחילת בניינם היתה אחר הייאוש, ללמדנו שאין ייאוש כלל, והשם יתברך יכול לעזור בכל עניין, בין בענייני הגוף, כמו שאמרו: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" (ברכות י'י א'), ובין בענייני הנפש: "אפילו מי שנשתקע למקום שנשתקע, וחטא בדבר שאמרו חז"ל שאין תשובתו מועלת ח"ו, או שתשובתו קשה, או שרואה עצמו משתקע והולך בענייני עולם הזה, אל יתייאש בעצמו" (לשון רבנו צדוק הכהן בסִפרו "דברי סופרים", ט"ז). לפעמים בחינוך המצב מייאש וחסר תקווה, לפעמים אנחנו עשינו טעויות בעבר, אבל ההתבוננות ביסוד הזה – ממש נותנת כוח!
- שלושת האירועים המכוננים בחיי אברהם אבינו (כפי שמתואר בתורה) היו: תפילתו על רשעי סדום, הכנסת האורחים המופלאה שלו, וסיפור העקידה. אבל אם נבחן במבחן התוצאה, בכל האירועים האלו לא היתה תוצאה מרשימה: תפילת אברהם להציל את סדום לא הועילה, וסדום בסופו של דבר נהפכה... הכנסת האורחים לא ממש הועילה, כי האורחים היו בכלל מלאכים... וגם בעקידה, יצחק בסופו של דבר לא נעקד... האם זה מקרה, ששלושת האירועים המכוננים של אבי האומה היו "כישלון" במבחן התוצאה?
חס ושלום! בהכרח צריך לומר שהקב"ה בוחן את הדברים אחרת, "לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא" (אבות ה', כ"ג), כלומר, השכר נקבע לפי המאמץ והצער, ו"רחמנא ליבא בעי" (הקב"ה חפץ בלב שלנו), ובזה אברהם אבינו עשה מאמץ גדול, וממש מסר נפש, ולכן זכה למה שזכה! וזה לימוד עצום עבורנו, שגם אם במבחן התוצאה לא תמיד רואים פירות והצלחה בעיניים שלנו, אסור להתייאש, כי הקב"ה מחשיב כל כוונה, כל השתוקקות וכל מאמץ, בעבודת ה' בכלל, ובחינוך בפרט.
- יש פסוק בספר יחזקאל (ל"ג, כ"ד), שאומר: "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם". פירוש הפסוק מובא בספרי חסידוּת (הקדמה לליקו"מ תנינא), שלפעמים צריך להתעלם מכל המניעות, לא לחוש ולא להסתכל עליהם כלל, ופשוט לעשות מה שנכון. עצמאות היא כוח נפש חשוב וחיוני, לכל אדם, ובמיוחד לכל מתבגר. הורה חכם אמור להבין את זה, לא להילחם בזה, אלא לנסות לנהל את זה: במקום להילחם בדעתנות ובעצמאות (שזה מסוכן, כי זה עלול להתפוצץ באופן מסוכן), לדעת להרפות קצת מהשליטה המדומה, ולאפשר ולקבל את עצמאותם המתהווה של הילדים.
מובן שזה לא פשוט... חלק מתפקידנו כהורים מחייב להציב גבולות גזרה בטוחים, ותמיד לשאוף לקשר חם ויציב.
וכך, עם הרבה תפילות, יהי רצון שנזכה כולנו לנחת יהודית אמיתית!
