הפוך על הפוך: כוחם של הכלים העקיפים בחינוך

כולנו משתמשים בכלים שונים כדי לחנך ביעילות, אך לא תמיד מדובר באמצעים ישירים כמו שכנוע או דוגמה אישית. לא פעם, דווקא הכלים העקיפים הם אלה שעושים את העבודה הטובה ביותר. "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה" (משלי כ"ד, ו').

בגיל הרך הדבר כמעט טבעי: במקום לאסור על הילד ולעורר בו דחף לעשות דווקא, אנחנו מסיחים את דעתו, מציעים חלופה מעניינת ומגיעים לאותה תוצאה בדרך רגועה. כך גם בהומור שמחליף נזיפה, במשחק שמחליף עצבים או במתן בחירה פשוטה ("מה תרצה בלחם, גבינה או חביתה?", "אחרי המקלחת תרצה סיפור או משחק?"), כל אלה יוצרים שיתוף פעולה שמוביל לתוצאות טובות יותר.

בגיל ההתבגרות הכול נעשה מורכב יותר. המתבגרים חדים יותר, מודעים וחשדניים מול כל ניסיון להשפעה. ובכל זאת, גם הם מגיבים טוב יותר לכלים עקיפים: מתן בחירה, שיתוף בתהליכים, הומור שמרכך מתח והצעות חלופיות שמכבדות את רצונם. כל אלה מאפשרים בחירות טובות יותר.

הכלל המשמעותי ביותר בחינוך מופיע בפרשת השבוע שלנו: "וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ" (בראשית מ"ד ל'). בעל-הטורים על הפסוק מסביר שהקשר העמוק בין ההורה לילדו הוא זה שמגן על הנער מפני פיתויים. כשהקשר טוב, חם ומיטיב, מתפתחת גם יכולת השפעה. קל יחסית ליישם את זה כאשר הילד משתף פעולה, אבל מאתגר במיוחד ליישם כאשר הוא מתנגד. לפעמים ההורים ממש מתקוממים נגד הענקת קשר חם עם ילד חצוף: "מה, לא מגיע לו! אם ניתן לו קשר חם, יוצא שהוא מנצח, חוטא נשכר, רשע וטוב לו!", ואז יש קול פנימי שאומר להורים: 'בוא נקרר את הקשר, וכך הילד יהיה חייב לשפר את מעשיו, כדי לזכות בחזרה בכל מה שהבית הזה יודע לתת'. זה נשמע הגיוני, אבל במציאות זה לא כל כך עובד... קירור הקשר הופך לבומרנג, שחוזר ומתפוצץ עלינו בפנים. הקשר הטוב עם הילד אינו פרס! הוא התרופה, הוא החיסון, הוא הלב של ההשפעה החינוכית שלנו!

בואו ננסה להיזכר: אילו דמויות השפיעו עלינו ועיצבו אותנו כאנשים טובים ואחראים?  בדרך כלל מדובר באנשים שהאמינו בנו ואהבו אותנו. הרב שלמה הופמן זצ"ל תמיד אמר שזה סוד: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כ"ז י"ט). הצינור של ההשפעה לא נפתח בגלל ה"שוחד" שהילדים מקבלים, אלא הפוך, ההשקעה והנתינה גורמות לנו לאהוב יותר, לראות את הטוב שבהם, להעריך ולייקר כל מאמץ שלהם. ככה צינור ההשפעה נפתח, ואז, לאט לאט, הם עושים בחירות טובות יותר. יש כאן חידוש, שמחייב אותנו להחליף עדשה. לעבור לגישה חינוכית פחות כוחנית, פחות שתלטנית אלא יותר לשחרר, ובמקביל להשקיע הרבה בחיזוק הקשר, ביצירתיות, בעקביות ובהתמדה. כל גיל לפי עניינו, כל ילד לפי כוחותיו וחוזקותיו. כך נפתחת הדרך להשפעה אמיתית!