המטוס שלא ידע שהוא מטוס. אף אחד לא סיפר לו

פעם פגשתי מטוס שלא ידע שהוא מטוס.

זה בכלל לא היה באשמתו, פשוט אף אחד לא סיפר לו שהוא מטוס. אז הוא ככה נסע לו בכביש, כמו כל המכוניות.

החיים שלו לא היו קלים. שמעתי את הצעקה שלו: "מי צריך את הכנפיים המסורבלות האלו? כל המכוניות שמסביבי צוחקות עלי. אני סתם צריך להיזהר כל כך בכל סיבוב. איזה כנפיים מעצבנות. מה הן מועילות לי בחיים? סתם נטל. הלוואי והייתי נולד רגיל, כמו כולם, בלי כנפיים מטופשות".

רציתי לומר לו: "חביבי, תקשיב לי. יום יבוא ותגיע למרחב נכון, למסלול שתוכל ללחוץ בו גז. אז אתה עוד תגלה שדווקא הכנפיים שאתה כל כך מקטר עליהם, הם היתרון הכי גדול שלך. אתה עוד תעוף. והשמים הם הגבול".

אבל אני לא חושב שהוא הבין שאני מדבר אליו. הוא באמת האמין שהוא רק מכונית מסורבלת. אז רציתי לנחם אותו מכיוון אחר: "זה לא תמיד יהיה ככה. אתה עוד תגלה מה הכנפיים שלך, אתה עוד תוכל לעוף!". ממש קיוויתי שהוא ישמע אותי, אף על פי שהדרך להעביר לו את המסר הזה לא היתה פנים אל פנים, אלא רק דרך טור בעלון, וחששתי שהוא ירפרף ויעבור למדור הבא, ולא יבין שבהשגחה פרטית מופלאה – הדברים הגיעו אליו. אז התפללתי שאולי עכשיו הוא יעצור, יקרא שוב, ויבין שזה לא סתם סיפור בטור בעלון, אלא מסר מדויק שהוא כנראה צריך לשמוע.

מוקדש באהבה לקוראים ולקוראות היקרים, ששחוקים ממרוץ החיים שבו הכנפיים שלהם עדיין לא התגלו. אל תיתנו לאף אחד לקצץ לכם את הכנפיים!