תרבות יהודית
עשרות מאמרים מרתקים אודות תרבות יהודית
מדור תרבות יהודית באתר הידברות הוא מדור המכיל מגוון תכנים אודות תרבות יהודית. בין התכנים תמצאו: יונתן רזאל מספר על השילוב בין עולם התורה לאהבה למוסיקה, ואיזה רינגטון יש לו בטלפון?, וכן "אתי אנקרי הכניסה אותנו לסלון ביתה": רשמים מההופעה לנשים ועוד.
"רציתי לבשר לך בשורה משמחת... אני סוגר ווארט". בום
כזה היה אוריאל. הוא היה שותף אמיתי, בנאמנות מוחלטת. תחושת האחריות שהוא לקח על עצמו בכל מה שנוגע להתמודדות שליהביאה את השותפות לידי ביטוי באופן הכי כן. ומה אעשה בלעדיו? סיפורו של משה זיאת, פרק 18 – עצה עמוקה
איך אפשר לצאת מדירת קבע לדירת ארעי, כשכל כולי "קבוע" כל כך, ולא זז?
וכאן מגיע הציווי האישי אלי, צא מדירת קבע! צא מהתחושה השטחית והמרירה כל כך. כשאתה חש קבוע לך בתוך מסגרת פלדה שכובלת אותך ללא יכולת לזוז, תבין כי אתה בעצם יושב בסוכה בכל רגע ורגע. סיפורו של משה זיאת, פרק מיוחד לחג הסוכות
האם פסק הדין שלכם ודאי, או שאולי יש כאן ספק?
גם פסוקי התנ"ך נקראים פסוקים על שאינם נקראים ברצף, ויש הפסק בין פסוק אחד למשנהו באמצעות טעמי המקרא
"מה, החדר הזה – זה הבית שלך? למה אתה בא אלינו רק לשבת?"
אני יושב לי בראש כמעט מורכן, כשהלב רחוק כל כך מהסיטואציה הזאת, מוקף בחברי הוותיקים והקרובים, שכולם כבר התקדמו להם, כל אחד בדרכו, ואילו אני תקוע לי אי שם. סיפורו של משה זיאת, פרק 17 – להתרפק על ההווה
למה הרגשת השליחות שלנו בעולם מעומעמת כל כך, ואנחנו לא שומעים את התובנות שלנו?
דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. כך אומרים לנו האבות שלנו, במסכת אבות החכמה. אבל אנחנו, כמובן, לא מקשיבים להם, ומעדיפים לדשדש בערפל...
מה ההבדל בין התעוררות רוחנית ובגרות רוחנית?
השאלה היא על איזו כיתה אנחנו מדברים, מה המטרה שלנו, והאם אנחנו מבינים בכלל שבלי להגיע לבגרות רוחנית, נישאר כיתה שוב ושוב
אם נדמה לך שזאת שיחה חד-צדדית – אתה טועה. התגובה תגיע
במחשבה ראשונית ושטחית, זה נראה משהו מיותר, או אולי משונה. הרי הקב"ה יודע כל מה שעובר עלי, וגם אני יודע. אז למי מועילים הדיבורים? ואז אתה מגלה את כוחו של הדיבור. סיפורו של משה זיאת, פרק ששה עשר: תדבר איתו
שום נס הצלה, שום דבר חדש לא קרה. אז על מה אני יכול להודות?
איך יתכן שיבוא "גורם זר" בדמות מחלה כרונית, וינהל לי את החיים, יקבע את לוח הזמנים שלי, יבנה את סדר היום שלי, ישחק בתוכניות ובמשימות שתכננתי כבשלו? סיפורו של משה זיאת, פרק 15: ועל מנוחתם יקדישו את שמך
"בשום פנים ואופן לא! רק פתרונות זמניים אני מוכן לקבל, לא קבועים"
וכך במהלך השנה הסיפור חזר על עצמו כמה וכמה פעמים, בכל פעם מסיבה אחרת. בינתיים, מי שיצא נשכר מכל ההרפתקה הזו הייתי אני. "נפשי הייתה לי לשלל". סיפורו של משה זיאת, פרק 14 – שלום כיתה ב'
כמו מאוורר רב עוצמה שנותק מזרם החשמל. כך הייתי אני
החשש מהבלתי נודע, ההתכנסות וההסתגרות בבית פנימה וקצב החיים שהואט באחת – כל אלה הלמו את מצבי העדכני ואת תחושתי הפנימית, משרים בי עליזות רעננה ושמחה שקטה. סיפורו של משה זיאת, פרק 13 – רצונך כרצונך
"בזכותה עוד תבוא הגאולה": שיר מרגש על ימי בין המצרים
זעקות אימים, צרחות ואפילה / המון אדם נסים בבהלה / אש שורפת, מלחכת וכאב / שעד היום - עמוק בלב צורב
חיים יהודיים בקצה הקוטב: בית הכנסת שמציין 100 שנות קיום
במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה נורווגיה על ידי גרמניה הנאצית. בית הכנסת הופקע ושימש כמחנה צבאי, וסמלי מגן דוד בחלונות הוחלפו בצלבי קרס
פניני עברית: מאיפה הגיעה הגלידה, ולמה אוכלים אותה לקינוח?
מה הקשר בין קינוח האף לגלידה שבסוף הסעודה? מאיפה הגיעו הנמושות, ולמה אנחנו חושבים שהן חלשות?
פניני עברית: קיץ, חורף, אביב וסתיו – מאין הגיעו שמות העונות?
פירות העונה, עצים צעירים, חריפות ובשלות ופרחים שנקראים בשמן של עונות – מהי משמעות שמותיהן של עונות השנה?
פניני עברית: על עברית וארמית, ועל מילים שעוברות גבול
אף שיש מילים שעיבורן ולידתן בלשון הקודש, הרי שבעקבות מאורעות שהזמן גרמן הן חצו את הגבול למחוז הארמית, ושם שבתו וקנו אחוזת עולם
"איך אתה מעז אפילו לחשוב על לימוד שטחי שכזה?!"
זה היה רעיון גאוני, שנטרל את פחד הגבהים שאפף אותי. כך שהחל מאותו יום פתחתי בלימוד מסכת ברכות. סיפורו של משה זיאת, פרק 12 – דף של ספינה
"אולי כבר תסכים לשמוע לי ולקנות מקל נורמלי?"
"אתה מודע לכך שקיץ עכשיו?". "כמובן" השבתי, תמה לפשר השאלה המוזרה. "אתה לא רואה את המצח המבריק שלי?...", חתמתי בקונדסות. "אז למה אתה מסתובב לך כל היום עם מטריה?". סיפורו של משה זיאת, פרק 11 - עזרה ראשונה
"תגיד, אתה יודע שאני חולה בטרשת נפוצה? שמעת על זה?"
פתאום אני מבצע שינויים קיצוניים באורח חיי, פותח דף חדש כאילו הייתי נער צעיר ושובב. איך זה יתכן?! סיפורו של משה זיאת, פרק 10 - וירא מנוחה כי טוב
עד עכשיו זה היה אמצעי בדרך למטרה. עכשיו הבנתי: זו המטרה בעצמה
דווקא במצב שבו יש לי כל הסיבות שבעולם, להתייאש ולהתנתק מהתפילה, אני מתעקש להישאר במקום המתוק והקסום הזה, להמשיך להתפלל ולבכות בכל יום מחדש, כאילו זו הפעם הראשונה בחיי. סיפורו של משה זיאת, פרק 9 – לקחת או לקבל
למה צריך שעה שלמה בשביל תפילת מנחה שמתקיימת מול הבית?!
למרות הקושי העז, והתירוצים הרבים שעמדו לרשותי, מתירים לי בנוכחותם להתפלל ביחידות, לא ויתרתי. מלחמת איתנים התחוללה בכל תפילה מחדש. סיפורו של משה זיאת, פרק 8 – כאילו פדאני
מרתק: כיצד לוחות שנה עתיקים מעידים על הלוח העברי?
לוחיות העצם הזעירות הללו מנוקבות כולן בשלוש שורות, עשרה חורים בכל שורה. העיצוב הזה, ככל הנראה, נועד לספירה של ימי החודש: אל החור הייתה נכנסת יתד, ובכל יום חדש הייתה היתד עוברת אל החור הבא, וכך היה אפשר לדעת מהו התאריך הנוכחי
"דוקטור, מתי כבר נראה את השיפור?"
לנוכח עיני הסתחררו מילות הפסוק "כי מנגד תראה את הארץ – ושמה לא תבוא!". דמעה שקופה זלגה על לחיי. סיפורו של משה זיאת, פרק 7 – ההשתדלות כתפקיד
אין מילים לתאר את השמחה שחשתי. הנה, זה עובד
כמה זמן זה ייקח – לא ידעתי. אך זאת היה לי ברור, בסופו של תהליך אהיה אדם בריא לחלוטין, הולך על שתי רגלי. סיפורו של משה זיאת, פרק 6 – יש עם מי לדבר
שני דפים מלאים בשורות צפופות. "מי כתב אתכם?"
אני מצאתי את הכתיבה באקראי מוחלט. כתיבה שהובילה אותי בהמשך המסע, אל היכולת להתמודד עם העקרבים הנושכים שבתוכי. סיפורו של משה זיאת, פרק 5 – בין השורות
חג הסיגד וצום של תשעה ימים: המנהגים הייחודיים של "ביתא ישראל"
החג המפורסם ביותר של ביתא ישראל הוא חג הסיגד. לפי המסורת של ביתא ישראל, ביום הכיפורים עושים חשבון נפש אישי, ובסיגד – חשבון נפש ציבורי של כל העדה
"מה פירוש עד מתי? זה לכל החיים!"
"זה לכל החיים! כמו לימוד התורה שלכם...". הוא היה אדם שמח ומצחיק, כך שהייתי בטוח שזו עוד אחת מההלצות הלא-מוצלחות שלו. סיפורו של משה זיאת, פרק רביעי: ההווה ניסיון
שופר מכריז על כניסת שבת: המנהגים הייחודיים של קהילת ג'רבה
כאשר עוזבים אורחים שבאים לבקר, נוהגים לקרוא להם שוב ולזרוק לעברם כוס מים, ובתוכה מטבע. האורח מרים את המטבע ומביא אותו בחזרה, סגולה לדרך צלחה
בחרתי לצאת למלחמה. להוכיח לכל העולם, ובעיקר לעצמי, שאני בריא לחלוטין
אף אחד – כולל אני בעצמי – לא שמע ממני על האבחון והמחלה שמקננת בגופי. ההתעלמות הייתה מוחלטת. סיפורו של משה זיאת, פרק שלישי: המלחמה מתחילה
קריאת שורות ספורות הספיקו: אני חולה כרוני, וכך אשאר
את עיני צד גזיר עיתון שכותרתו זעקה: "טרשת נפוצה – מחלה כרונית". בום. פרק שני בסיפורו של משה זיאת – הבשורה הכרונית
"אני בחור צעיר, מה אני בכלל עושה כאן?!"
לא עיכלתי בכלל מה זה אומר, "טרשת נפוצה". המילים של הפרופסור פשוט החליקו לי ליד האוזן. לא הפנמתי מה זה אומר. פרק ראשון בסיפורו של משה זיאת – האבחון





