השודד שהפך לגדול בתורה: מי היה ריש לקיש?

רבי שמעון בן לקיש, המכונה ריש לקיש, היה אחד מגדולי האמוראים בדור הראשון של האמוראים, חברו ובר פלוגתו של רבי יוחנן. הוא אף זכה ללמוד מרבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא, מסדר המשנה.

שמעון בן לקיש נולד בציפורי. יש עדויות ורמזים לכך שבמשפחתו היו תלמידי חכמים, ולכן זכה בילדותו לראות את רבי יהודה הנשיא שגר בציפורי ואף לשמוע ממנו דברי תורה. אבל הוריו לא חינכו אותו חינוך תורני. הוא היה גיבור ורב כוח, ולכן נמשך לחברתם של אנשים אלימים שהיו שודדים. הוא עלה במדרגות החברתיות עד שנעשה מנהיג של חבורת שודדים, שפעלה ביערות הגליל.

רבי יוחנן בן נפחא היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא, שליווה אותו עוד לפני שנולד. כאשר אמו של רבי יוחנן הייתה בהיריון, במהלך יום הכיפורים היא הרגישה פתאום צורך גדול לאכול. במקרה כזה מותר לה לאכול, כיוון שמדובר בפיקוח נפש. אבל רבי יהודה הנשיא, שהרגיש שמדובר כאן בתינוק מיוחד ויוצא דופן שיאיר את העולם, ניסה בכל אופן למנוע אותה מלהזדקק להפרת צום יום הכיפורים, וציווה ללחוש באזנה "יום כיפורים היום". ואכן, מיד עבר לה הצורך באכילה. עמד רבי יהודה הנשיא וקרא: "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ" - משפט שנאמר לירמיהו הנביא על ידי הקב"ה. בהמשך ליווה רבי יהודה הנשיא את משפחתו של רבי יוחנן, ולימד אותו תורה באופן אישי.

רבי יוחנן היה גדול הדור וראש ישיבת טבריה. באחד מימי הקיץ החמים הוא הלך לשחות בירדן, והנה הוא רואה איש ענק, חגור בכלי זין, המהלך בשביל לכיוון נהר הירדן. רבי יוחנן ציפה שאם בכוונתו של האיש להמשיך אל הגדה השנייה, שהוא ירכון, יוריד את בגדיו, יכנס למים וישחה אל העבר השני. אך להפתעתו, האיש המגודל החל בריצה מהירה, ובהגיעו לגדת הנחל זינק בקפיצה אדירה ונחת בגדה השנייה. קפיצה עצומה שמעטים האנשים המסוגלים לעשותה.

רבי יוחנן קרא לעברו "חילך לאורייתא!". כוח גדול ומיוחד כזה, יש להשקיע אותו בלימוד התורה. אותו אדם, שהיה שמעון בן לקיש, הסתובב לעבר רבי יוחנן והבחין ביופיו המפורסם. חשב שמעון בן לקיש על כך שאותו אדם, הקורא לו ללמוד תורה, מן הסתם יושב בישיבה ולומד כל היום. אך עם יופי כזה הוא יכל לכבוש את העולם, וקרא לעומתו בהתרסה: "יופייך לנשים". אך רבי יוחנן לא ויתר, ואמר לו: "אדרבה, אם יופי מעניין אותך, בוא איתי לישיבה ללמוד תורה, ותוכל להתחתן עם אחותי, שהיא יפה יותר ממני".

שיחה התפתחה בין השניים, ושמעון בן לקיש, שהרגיש את הריקנות שבחיי שוד וגזל, הפך לחברו ותלמידו של רבי יוחנן. הם נעשו חברותא למשך עשרות שנים, ושמעון, שהפך לרבי שמעון בן לקיש, נעשה גם הוא לאחד מגדולי הפוסקים בדורו. הוא כונה גם ריש לקיש. רבי יוחנן וריש לקיש ישבו בטבריה בישיבתו של רבי יוחנן, והרביצו תורה למאות רבו של תלמידים.

רבי יוחנן וריש לקיש היו גאונים גדולים ומפולפלים, ונולדו ביניהם מחלוקות גדולות. הם היו יושבים ומתווכחים במשך שעות רבות. כל אחד היה מביא לטובתו חבילות של ראיות ממשניות וברייתות, וחברו היה דוחה את הראיות ומחזק את דעתו. התלמידים היו יושבים ושותים בצמא את דבריהם, והיו רושמים לעצמם רשימות כדי שלא לשכוח. ואמנם, פעם אחת, לעת זקנותם של רבי יוחנן וריש לקיש, נוצר שוב ויכוח הלכתי בעניין של טומאת חרב. ריש לקיש עמד על דעתו בכל תוקף, ורבי יוחנן לא הצליח לשכנע אותו בדעתו. ואז נפלט מפיו של רבי יוחנן משפט שפגע בריש לקיש. הוא אמר לו: "כשודד לשעבר, אתה מבין מאד בחרבות". ריש לקיש הצטער, וחלשה דעתו, עד שנפטר מן העולם.

רבי יוחנן הרגיש צער איום ונורא. הוא איבד את החברותא שלו. חבריו ניסו לנחם אותו בדברי תורה, אך הוא דחה את הניסיונות האלו, באומרו: ריש לקיש היה מקשה לי על כל אמירה שלי עשרים וארבע קושיות, ואתם אין ביכולתכם אלא להביא ברייתא מסייעת לכל היותר. געה רבי יוחנן בבכי, עד שנפטר גם הוא מן העולם! קראו עליהם החברים "הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו".

אין לתלמיד חכם חיים זולת התורה. כאשר נלקחו מרבי יוחנן החברותא והדרך ללמוד תורה, גם הוא לא מצא טעם בחיים, והצטרף לחברו הגדול בעולם האמת.

ריש לקיש מסר אמרות רבות ומיוחדות הקשורות בלימוד התורה:

גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כזכויות.

אם פגע בך מנוול זה – משכהו לבית המדרש.

אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה.

כל העוסק בתורה – ייסורין בדילין הימנו.

תלמיד חכם, אין אור של גיהינום שולטת בו

מאי דכתיב: "אדם לעמל יולד"? איני יודע אם לעמל פה אם לעמל מלאכה… כיוון שנאמר "כי מוצא פי ה'", הוי אומר לעמל פה.

כל המשכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו.

כל מי שעוסק בתורה בלילה – הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום.

פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה.

כל העוסק בתורה – כאילו הקריב עולה, מנחה, חטאת ואשם.

כל המלמד את בן חברו תורה – מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו.

אין דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו.

עוד מאמרותיו:

אין גיהינום לעתיד לבוא, אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה, צדיקים מתרפאים בה ורשעים נידונים בה.

כל המעמיד דיין שאינו הגון – כאילו נוטע אשרה בישראל.

קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.

אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות.

בואו ונחזיק טובה לאבותינו, שאלמלא הם לא חטאו – לא באנו לעולם.

מאי דכתיב "זה ספר תולדות אדם" – זה כלל גדול בתורה.

כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.