תפילת שמונה עשרה – מתי ואיך מתפללים?

אנחנו אומרים במשך היום הרבה תפילות וברכות, פסוקים ובקשות. אבל תפילת שמונה עשרה, אותה אנו זוכים לומר שלוש פעמים ביום חול, מיוחדת בכך שהיא נחשבת כעומד לפני המלך. אדם שעומד באמצע תפילת שמונה עשרה נחשב כעומד לפני המלך. כמובן, כל תפילה ובקשה וברכה פונות אל ה', אבל הן כמו אמירה ממרחק בעוד שמונה עשרה היא דיבור ישיר מול המלך.

מה המשמעות של ההגדרה הזו?

לא רק שאין להפסיק בדיבור בשעת תפילת שמונה עשרה, אלא גם אין לזוז מהמקום, אין לרמוז (שלא במקום צורך גדול) ואין להסיח דעת מהתפילה. יש ללבוש בגד מכובד. העמידה צריכה להיות של עבד בפני רבו, במבט של ענווה ובראש מורכן, והעיקר: מכוון בלבו שעומד לפני השכינה.

כדי להגיע למצב זה, צריכים להתכונן מראש. אדם אינו יכול לעסוק בנושא של קלות דעת, ו"לחתוך" מיידית לתפילה רצינית. חכמים אמרו "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש". כובד ראש הוא ההיפך מקלות ראש – הומור, קליפים של בידור, שיחה בטלה, וכו'. אפילו דברים רציניים, אלא שהם מסיחים את הדעת, כמו עניינים עצובים, בעיות כלכליות, לא מתאימים לפני התפילה.

לכן חכמים תיקנו שניגשים לתפילה אחרי ברכות ופסוקים, ועדיין, העיקר הוא בראש שלנו: להיות מרוכזים ולשים לב שניגשים עכשיו לשלב הכי חשוב בתפילה, שמונה עשרה. לפנות את הראש מהדאגות ומהדברים הבטלים, ולהרגיש שעומדים לפני המלך. כל מילה שנאמרת בשמונה עשרה צריכה לבא מתוך ריכוז וכוונה, ובפרט שם ה'.

בינינו, אנחנו יודעים שקל להגיד וקשה לעשות. קשה מאוד להתרכז ולהתכוון כל התפילה, ולכן יש להקפיד ולהתאמץ לכוון כוונה מושלמת לכל הפחות בברכה ראשונה, וכוונה בברכה זו מעכבת. תשאלו, אם כן, אם שמתי לב שלא כיוונתי בברכה ראשונה – להתפלל שוב? את התשובה העצובה ענה הרמ"א לפני 500 שנה: לא, משום שסביר שגם בפעם הבאה לא תכוון...

מתי מתפללים?

זמן תפילת שמונה עשרה הוא מנץ החמה, ברגע שרואים את השמש מפציעה מעבר לאופק. זה הזמן המהודר ביותר, ותפילה בזמן זה נקראת "ותיקין". מעיקר הדין, מי שער בשעה הזו ומוכן לתפילה, בזמן ותיקין התפילה מהודרת יותר מתפילה במניין!

החלק המעשי יותר הוא "סוף זמן תפילה", בכל יום יש זמן לכל תפילה, וסוף זמנה של תפילת שחרית הוא ארבע שעות זמניות.

מהן שעות זמניות, ומדוע אינן מופיעות בשעון?

כאשר מחלקים את היום ל-12 חלקים שווים, בכל יום מתקבלת תוצאה אחרת, שכן עקב סיבוב כדור הארץ היום מתארך עד אמצע הקיץ, ומאז מתקצר עד אמצע החורף. בכל יום, סוף זמן תפילה, שהוא סוף ארבע שעות זמניות, משתנה בדקה או שתיים. הזמן מופיע בלוחות ובאתרים יהודיים ברשת (בגדול הוא נע בין 9 וחצי ל-10 וחצי).

יש לדעת שישנן שתי שיטות חישוב של היום לצורך חלוקה ל-12 שעות זמניות: שיטת המגן אברהם, לחשב מעלות השחר ועד צאת הכוכבים; ושיטת הגר"א, לחלק מהנץ החמה ועד השקיעה. כיוון שהיום של הגר"א מתחיל מאוחר יותר, גם סוף ארבע שעות הוא מאוחר יותר, ובמילים אחרות: לפי המגן אברהם סוף זמן תפילה מוקדם יותר מאשר לפי הגר"א. שני הזמנים מצוינים בלוחות השנה. מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל פסק לכתחילה להחמיר כשיטת המגן אברהם, אבל ניתן להקל כהגר"א, וכך נוהגים בדרך כלל.

זמן תפילת מנחה הוא מהצהריים, בערך חצי שעה אחרי חצות היום, ועד שקיעת החמה.

זמן תפילת ערבית הוא מצאת הכוכבים ובדיעבד ניתן להתפלל מן השקיעה) ועד חצות הלילה (בדיעבד ניתן לומר קריאת שמע לפני חצות ולהתפלל אחרי חצות).

(צילום: שאטרסטוק)

איך מתפללים?

בעמידה, ברגליים צמודות, בלחש. התפילה לכיוון ירושלים. אין צורך להשתמש במצפן, מתפללים לכיוון הכללי של ירושלים.

אין להישען על שולחן וכדומה בשעת התפילה. מי שקשה לו יכול להישען שלא בכל כוחו, רק כתוספת סיוע.

לאחר התפילה יש לפסוע שלש פסיעות לאחור, ולומר "עושה שלום במרומיו" וכו', כמו שמודפס בסידורים.

אם יש צורך דחוף להפסיק את התפילה, למשל אזעקה או מצב מסוכן, אין להפסיק בדיבור, אלא לעבור למקום מוגן ולהמשיך שם את התפילה. אך מובן שאם יש צורך בפעולה לצורך פיקוח נפש מצווה גדולה להפסיק גם בדיבור, להתקשר לכוחות הצלה וכו'.

למה צריכים לשים לב?

נוסח התפילה ברובו הוא אחיד, ונתקן על ידי אנשי כנסת הגדולה בתקופת בניין בית שני, אבל יש בו כמה אמירות שהן דינמיות, משתנות לפי זמני השנה, ולפעמים ההקפדה עליהן מעכבת את התפילה.

קיץ וחורף: בשני מקומות בתפילה מזכירים את הגשם בחורף - "משיב הרוח ומוריד הגשם" בברכה השנייה, ו"ותן טל ומטר" בברכה התשיעית, ברך עלינו. אם אמר "מוריד הטל" במקום "משיב הרוח ומוריד הגשם" – יצא בדיעבד, שכן הטל דומה לגשם. אבל אם אמר "ותן ברכה" במקום "ותן טל ומטר" – צריך לחזור לברכת ברך עלינו ולומר כהלכה, ואם סיים את התפילה צריך לחזור ולהתפלל.

בקיץ אומרים במקומות האלו "מוריד הטל" ו"ותן ברכה", ואם הזכיר את הגשם בקיץ, צריך לחזור ולתקן (ובברכה שנייה, אם סיים אותה, אינו יכול עוד לחזור ולתקן). ואם סיים את התפילה, צריך לחזור ולהתפלל.

בזמנים מיוחדים ישנן תוספות מיוחדות בתפילה:

בכל מוצאי שבת: בתוך ברכת "אתה חונן" ישנו נוסח מיוחד של הבדלה בתפילה.

בכל ראש חודש: יעלה ויבא, בתוך ברכת רצה.

בכל חג: יעלה ויבא.

בחנוכה ובפורים: על הנסים, בתוך ברכת מודים לפני החתימה.

בימי צום: עננו, בתוך ברכת שמע קולנו.

התוספות האלו מודפסות בסידורים, ויש לשים לב אליהן. תוספות של שבת וחג מעכבות בדרך כלל, והאחרות אינן מעכבות, לכן אם שכחן אינו חוזר ומתפלל.