מפתיע: זו הסיבה שמפתחי הבינה המלאכותית בונים בונקרים תת-קרקעיים

האנשים שעומדים בחוד החנית של הפיתוחים הממוחשבים העתידיים מציגים לעיני כל את הבינה המלאכותית החדשנית, את הרובוטים ומודלים נוספים שתורמים לאנושות ומסייעים לכולנו. אלו פיתוחים שמזרימים לכיסיהם מיליארדים, ומוצגים כעתיד הוורוד של האנושות. אנשים אלו מפתחים בסתר משהו נוסף: הם משרטטים בשקט גם את תוכנית הבריחה שלהם מהעתיד הזה.

על פי דיווחים, איליה סוצקבר, ממקימי אחת מחברות הבינה המלאכותית המשפיעות בעולם, העלה בשנת 2023 רעיון שנשמע כאילו נשלף מסרט מדע בדיוני: להקים בונקר ייעודי, מקלט תת-קרקעי, שישמש כמעין תיבת נח לעילית המדענים שלו ביום שבו הבינה תחרוג משליטה ותגרור כאוס גלובלי. הבונקר אמור היה להגן על גרעין מצומצם של חוקרי על, כדי שיוכלו להמשיך לעבוד גם אם הכל מסביב יבער.

סוצקבר אינו היחיד. סם אלטמן, שנחשב לאחת הדמויות המרכזיות בגל הנוכחי של הבינה המלאכותית, סיפר בעבר כי בביתו יש מרתף מחוזק תת-קרקעי, שנבנה מתוך חשש מתרחיש של בינה משתוללת, וגם מפני מלחמות עולם ומשברים גיאו פוליטיים. לצד החיזוקים ההנדסיים, דווח כי אלטמן צבר לעצמו מלאי אמצעי חירום קלאסי: מזון, מים, תרופות, מסכות מגן ואמצעי מיגון נוספים.

מהצד השני של העולם, חבורה אחרת של אילי טכנולוגיה רוכשת חלקות ענק בניו זילנד, בונה קומפלקסים עצומים, חלקם עם מתקנים תת-קרקעיים, ומחפשת את המקום הרחוק ביותר מרעש העולם ומהכאוס הנבנה במרכזי הכוח. חברות המתמחות בבונקרים יוקרתיים מדווחות על גל ביקוש חסר תקדים מצד אנשי הון מעמק הסיליקון: בונקרים מוגני הדף, דלתות פלדה במשקל טנק, מחסני מזון ואנרגיה לשנים, וכל זה עטוף בעיצוב של מלון בוטיק.

המספרים מדברים בעד עצמם. שוק הבונקרים התת-קרקעיים הוערך בשנת 2023 ביותר מ-23 מיליארד דולר, וצפי הצמיחה מדבר על עשרות מיליארדים בתוך שנים ספורות. תחום משנה חדש נולד כמעט יש מאין: בונקר יוקרה לאנשים המפתחים את הבינה שתנהל את המאה הקרובה, אך חוששים עמוקות מהתוצאה הסופית של מעשיהם.

מה שהופך את הסיפור למוזר עוד יותר הוא הפער בין המסרים לציבור לבין ההתנהגות הפרטית. כלפי חוץ המסר הוא: הבינה המלאכותית תביא פריון, בריאות, חינוך וחדשנות. בכנסים, בראיונות ובשיחות עם משקיעים, מדברים על עתיד של שפע דיגיטלי. אבל במקביל, אותם אנשים משקיעים מיליונים בבניית מרתפים מחוזקים, מנהרות מסתור, מחסני מזון ותרופות והסכמי חכירה על אדמות מרוחקות, שנראים כמו תסריט הכנה ליום שאחרי.

יש מי שמכנה אותם בלעג אילי חרדה, אחרים מדברים עליהם כמתכוננים קיצוניים, רמז לדמיון לקהילות של פנאטים שהמתינו לקץ הימים. אך מאחורי הסנסציה מסתתרת שאלה רצינית: אם אלה שמכירים הכי טוב את הפוטנציאל והסיכון של הבינה המלאכותית מרגישים צורך ממשי לתכנן מוצא חירום פיזי, מה זה אומר על מידת הביטחון שלהם ביכולת האנושית לשלוט בטכנולוגיה שהם מפתחים?

בזמן שהציבור מתווכח אם הבינה תיקח עבודות של בני אדם או לא, חלק מאלו שמובילים את המהפכה דואגים שיהיו להם מפתחות, קודי כניסה ומלאי מזון למקרה שהעתיד יתגלגל למקום נוח פחות. על פני השטח – כנסים נוצצים על מודלים עצביים וחדשנות חישובית; מתחת לפני השטח – תרתי משמע – יציקת בטון מזוין, חדרי בקרה אטומים ומדרגות חירום שמובילות לעולמות אפלים שאינם מוכרים לנו, בני התמותה הרגילים, וגם לא תהיה לנו גישה אליהם.