איך נראה האפוד? כך סייעו לרש"י מן השמיים

ביום בהיר אחד, לפני כאלף שנה, יצא רש"י הקדוש מבית מדרשו שבוורמייזא לעבר ביתו שברחוב היהודים, מרחק קצר ממש. הוא חלף מול הקיר המערבי של בית הכנסת, שם ישנו השקע המפורסם שהציל את אמו, מרת יוכבד, בעת שהייתה מעוברת איתו. מן הסתם היה שקוע בתלמודו, והנה קול פרסות סוס נשמע לצידו. רש"י, שהיה פרוש וקדוש, דומה למלאך, לא היה נושא עיניו להסתכל על פרשים גויים החוצים את הרחוב. זה שנים רבות שהוא הולך מדי יום מביתו לבית המדרש, ומעולם לא נשא את עיניו ימין ושמאל. והנה, לפתע מצא רש"י את עצמו מרים את עיניו, ומולו חולפת דוכסית רכובה על סוס - מין מראה מוזר שלא ביקש לראות, וגם לא מתאים לאורח חייו היהודי הצנוע.

מדוע נשאתי את עיניי? שאל את עצמו רש"י הקדוש. אך תוך שניות ספורות הבין את שהתרחש. הרי רק אתמול ישב במשך שעות וביקש להבין את צורתו המדויקת של האפוד המוזכר בתורה במעשה המשכן. באופן כללי, צורתו מובנת מתוך הסוגיות, אך איך הוא בדיוק נראה? לו רצינו להכין אפוד מיריעת בד, איך בדיוק עלינו לגזור אותו? רש"י מפרש את התורה, והוא לא כותב השערות או רעיונות בעלמא. הוא פתח ספרים, ראשית כל את סוגיות הגמרא הנוגעות לדבר, לאחר מכן ספרי דקדוק, כמו ספריהם של דונש בן לברט ומנחם בן סרוק, רשימות שרשם מפי רבו, רבי יעקב בר יקר, ואפילו פירושיו של רבנו גרשום מאור הגולה – אך ללא הועיל. תשובה ברורה לא נמצאה, ורש"י כתב בפירושו "לא ידעתי מה הוא".

אך הדוכסית, שחלפה הרגע מול עיניו, הייתה לבושה במין בגד מעניין שפתר ברגע את כל החידה. היא לבשה בגד רחב, עשוי יריעה מלפנים ומאחור, מחובר ברצועות אל הכתפיים, ונסמך על הגוף בעת הרכיבה. כן! אמר רש"י לעצמו, זהו האפוד. לא לחינם נזדמן לי המראה המוזר הזה, אלא ללמדני פירוש של מילה אחת בתורה הקדושה. פירוש שיש בו, כמובן, גם משמעות הלכתית.

באותו רגע הפך רבנו שלמה יצחקי את פניו, וחזר לבית מדרשו. הוא פתח את הקונטרס, בו כתב אתמול שאינו יודע מהו האפוד, וכתב תיאור מפורט כל כך, כאילו נכח בבית המקדש וראה את הבגד לכל פרטיו. וכך כתב רש"י: "האפוד עשוי כמין סינר של נשים רוכבות סוסים, וחוגר אותו מאחוריו כנגד לבו למטה מאציליו, רוחבו כמידת רוחב גבו של אדם ויותר ומגיע עד עקביו, והחשב מחובר בראשו על פני רוחבו מעשה אורג, ומאריך לכאן ולכאן כדי להקיף ולחגור בו, והכתפות מחוברות בחשב אחד לימין ואחד לשמאל, מרוחקות זו מזו שיעור הבדלת כתפיים, מאחורי הכהן לשני קצות רוחבו של סינר, וכשזוקפן עומדות לו על שני כתפיו, והן כמין שתי רצועות עשויות ממין האפוד, ארוכות כדי שיעור לזקפן אצל צווארו מכאן ומכאן, ונקפלות לפניו למטה מכתפיו מעט".

משה רבנו התקשה במראה המנורה, והראה לו הקב"ה מנורה של אש. רש"י התקשה במעשה האפוד, ואמנם לא זכה לגילוי נבואי כמו משה רבנו, אבל זכה לסייעתא דשמיא מיוחדת כדי שיוכל לפרש עבור כולנו את דברי התורה הקדושה.