כל התכנים של יהוסף יעבץ

ובתוך הישיבה - נער צעיר מתחיל לבלוט. שמו שלמה. הוא מבין דבר מתוך דבר, חריף שכל ונעים שיח. כשהוא מרצה, הדממה שורה על פני כל האולם. אך יותר מכל, הוא אוהב את רבו - יעקב בר יקר. הוא הולך אחריו, מקשיב לשיעוריו, שואל שאלות, לומד את דרכו

במקרה שמנסים לברר אמת, אמת שקיימת, ואנחנו רק רוצים לחשוף אותה – אין משמעות ל"אחוזים", אנחנו צריכים לחתור לאפשרות הסבירה יותר, שמסבירה את הממצאים ואת המציאות

אותו ערב, בביתו של רבי יעקב, הוא מתייעץ עם רעייתו, והיא, באמונה שלמה, מחזקת אותו. "לך", היא אומרת ברוך, "ועשה שליחות קדושה זו. וגם בקשה לי אליך – עמוד ליד קברי הצדיקים והתפלל שנזכה לילדים צדיקים

הם הבינו שפועלת במקום רשת ריגול רוסית. הכינוי שהם נתנו לרשת היה "התזמורת האדומה". תזמורת – על שם השידורים, כל סוכן שדרן כונה אצלם "זמר"; ואדומה - על שם רוסיה האדומה

דלמדיגו ראה בטבע "נפלאות הבריאה" – יצירה אלוקית שצריך לחקור עם מוח ולב פתוחים. הסיפור שלו הוא סיפור של אומץ, סקרנות וגישור בין עולמות, שהשפיע על יהדות ומדע

מדובר במדוזה בת־האלמוות – יצור שובר חוקים, שמסרב להיכנע למה שנראה כחוק הבסיסי ביותר של החיים: המוות. במקום להזדקן ולמות, המדוזה הזו פשוט… מתהפכת. חוזרת אחורה בזמן. חוזרת להיות תינוקת

הוא נעצר, נבוך. האם יקבלו זאת האנשים? אולי יחשבו שהוא בסך הכל רוצה להיות ראש ישיבה, להחזיק במשרה ציבורית? אולי יחשבו שאין זה ראוי שהוא מכניס את ראשו לזה?

אותה איגרת הציתה בלבו של מנחם אש שלא כבתה. בלילה ההוא ידע: הוא יעלה לארץ ישראל. לא עוד חיים בגלות. וכך היה

המצודה הזו, שנשמרה בעמק האלה במשך אלפי שנים, שמרה גם את זכרו של דוד. היא לא קראה קריאות, אך האבנים דיברו. ואמרו: המלך היה, והממלכה הייתה. זו לא רק שאלה של מגדלים או של חרבות – זו השבת אמון למסורת עתיקה, אשר רבים פקפקו באמיתותה

הוא נחרד מן העדויות, נבוך מן ההשוואות. פתאום הבין: הורדוס לא היה שליח הקדמה, אלא אויבה של הרוח היהודית. הוא דיכא כל התנגדות, הפקיע כל אוטונומיה דתית, והלך שבי אחרי תרבות הזרה לעם שעליו שלט

יום אחד נקלע לאולם שבו היו עורכים ערביי יפו תחרויות בספורט ובאגרוף, ושם ראה ערבי מגודל מאיסדוד המתגאה בכוחו ובגבורתו. נכנס יעקב לקרב מולו, כדוד מול גלית, ואף הלה הגיב כגלית: "אתם שולחים לי ילד יהודי להילחם בי במקלות?". אך כעבור שניות ספורות כבר שכב אותו ערבי מגודל על הרצפה בנוק אאוט

עמוק ביערות, רחוק מכל יישוב אנושי, מחכה לתיירים הפתעה בלתי צפויה. בית קברות יהודי עתיק עם מצבות כמעט בלתי קריאות ושבורות, שוכן בשקט על גדת נהר רחב. לא רחוק משם נמצאות חורבותיו של בית כנסת גדול, מכוסה בר בעשבים ועצים. מי היו היהודים שגרו כאן? התשובה לחידה זו טמונה בעבר הרחוק

המהנדס חפר מעט סביב הקיר שבחזית, קיר בטון שהתנשא לגובה שלש קומות, וקרא: אכן! אין שום יסודות! ברגע שהבניין יאוכלס – הוא יקרוס תחתיו. השמועה התפשטה כחץ מקשת

אף שתנועה גופנית לא הייתה אפשרית עבורו מלבד מצמוץ בודד של עפעף, תודעתו נותרה חיה, צלולה וערנית – עד כי הצליח לכתוב ספר באמצעות מאות אלפי מצמוצים

האמת היא שההמצאה שלו היא עדיין סוד, ולכן אינני יכול לגלות לכם אותה, במידה וזה מעניין אתכם. תסתפקו בכך שמדינת ישראל עשתה הכל על מנת שמדען האטום המהולל רדקובסקי יתגורר במדינת ישראל, ויסתובב באזור הנגב. את השאר תשלימו מן הדמיון

גם כשקוראים את פרשת מתן תורה בתורה, עדיין הנסתר רב על הגלוי. התורה לא מבארת מה נאמר מפי הקב"ה, ומה נאמר מפי משה, ולכן נחלקו חכמים בדבר. סדר המאורעות נכתב בצורה סתומה שניתנת לפירוש בכמה דרכים, כמו כמה פעמים עלה וירד משה

הוא לא העלה על דעתו שהוא, כנוצרי אפרו-אמריקאי, יכול להתגייר, להיות יהודי בעצמו. "חשבנו שרק אנשים לבנים יכולים להתגייר...", הם אומרים. ואז, אחרי שנים של  לימוד, הם גילו את נסים בלאק

היא התרשמה ממנו עמוקות, וביקשה ממנו שיסביר לה על מורשתו ותרבותו. ריי אמר לה שישמח להסביר לה, אבל היהדות היא עבור יהודים, אין לה מה לנסות להצטרף ליהדות, וודאי לא לדבר על קשר נישואין

עד מהרה נגמרה לו רשימת השמות, והוא נאלץ להתחיל לקרוא שוב את אותם השמות, לפי אותו הסדר, וחוזר חלילה. באופן זה הוא מל את בני המקום בזה אחר זה, וקרא להם שמות, עד שבסופו של המבצע נימולו תחת ידיו 173 אנשים, שנקראו על ידו כולם בשם אברהם, בתוספת שם שני מן התנ"ך

משפט בזק שנערך לסלייטר מצא אותו אשם, חד משמעית, דינו נגזר למוות בתליה. בהמשך הומר גזר הדין למאסר עולם עם עבודת פרך, וסלייטר בן ה-36 החל לרצות את ענשו, שנועד לו עד סוף חייו