המבצע הגאוני שהציל 70 משפחות: סיפורה של תזמורת ההצלה

סיפורה של תזמורת ההצלה שהקים הוברמן, הוא סיפור על פעולת הצלה יצירתית, שבה בחר הוברמן להשתמש בכלים הייחודיים שעמדו לרשותו, למען הצלת אחיו היהודים שנרדפו באירופה בשנות הזעם. לא בחיל ולא בחרב השתמש הוברמן בכדי להציל את אותם יהודים - כי אם בכינור.

ברוניסלב הוברמן נולד בעיר צ'נסטחובה, שהייתה אז תחת שליטת רוסיה. אביו, שהיה פקיד במשרד עורכי דין, רצה מאוד שבנו ילמד לנגן בכלי נגינה כלשהו. אך כיוון שלא עמדו לרשותו אמצעים רבים, הכלי היחיד שהוא יכול היה להרשות לעצמו לרכוש לבנו – היה כינור.

ברוניסלב היה ילד מסתגר, שלא אהב להשתעשע עם חבריו בחוצות, ולפיכך התאימו לו האימונים הרבים הנצרכים לכינור כמו כפפה ליד. ברוניסלב היה מסתגר בחדרו שעות וימים, ומתאמן על הפקת הצלילים העדינים מן הכינור שלו.

עד מהרה התברר שברוניסלב מצליח להעניק ליצירות שהוא מנגן חמימות מיוחדת וצלילים אישיים שרק הוא מצליח למצוא בהם. ברוניסלב הפך לילד פלא, ורבים שיחרו לפתחו, להתענג על נגינתו.

הנער ברוניסלב, מצא חן רב בעיני הרוזן ולדיסלב זמויסקי, בן למשפחת אצילים ידועה. ברוניסלב היה מנגן בפני הרוזן, שהתענג על הצלילים המופלאים, וזה העניק לו במתנה כינור סטרדיוואריוס שעבר במשפחתו בירושה.

כינורות סטרדיוואריוס הם כינורות שיוצרו באיטליה לפני כשלוש מאות שנים, על ידי בני משפחת סטרדיווארי, והם נחשבים עד היום לפסגת היצירה המוזיקלית. כינור סטרדיוואריוס כמו זה שהוענק להוברמן, נמכר כיום בכמה מיליוני דולרים.

כוכבו של הוברמן המשיך להפציע בשמי אירופה.

מלחינים ויוצרים בעלי שם עולמי הגיעו לשמוע את נגינתו. במיוחד הם התרגשו לשמוע אותו מנגן את הקונצ'רטו לכינור של ברהמס אופוס 77 - יצירה שנחשבה עד להגעתו של הוברמן כבלתי ניתנת לנגינה, מחמת מורכבותה.

הוברמן הפך לאחד הכנרים המפורסמים ברחבי העולם כולו.

עם עלייתם של הנאצים לשלטון, עננים אפורים החלו להתקדר בשמי אירופה. התזמורות הגרמניות סילקו את הנגנים היהודיים שלהם, והחליפום בנגנים אריים.

הוברמן יצא למלחמת חורמה כנגד האנטישמיות. הוא דרש מכל התזמורות באירופה לחדול מלשתף פעולה עם התזמורות שנהגו כך.

כאשר המצב באירופה הלך והורע, ומדינות העולם סרבו לקבל פליטים יהודיים, החליט הוברמן לנסות להציל בעצמו כמה שיותר נגנים יהודיים.

הוא סירב להימלט לארצות הברית, שהסכימה לקלוט את הכנר העולמי בשמחה, שם יכול היה להמשיך את חייו ברוגע, תוך תהילת עולם. תחת זאת הוא עלה לארץ ישראל, והקים שם תזמורת בשם "התזמורת הסימפונית הארץ ישראלית", שהתעתדה לקלוט נגנים יהודיים מרחבי אירופה.

כעת הוא ביקש מן הבריטים לאשר את עלייתם ארצה של כשבעים נגנים יהודיים שחיו באירופה ובני משפחותיהם, לצורך הקמתה של התזמורת.

הבריטים, כמובן, אישרו את הבקשה הצנועה, ואישרו לשבעים המשפחות להיכנס לארץ. אישור זה היה מחוץ למכסת העולים שאפשרה המדיניות האכזרית של הספר הלבן.

לקראת סיומה של שנת 1936 נערך בתל אביב קונצרט הפתיחה של התזמורת הסימפונית, כאשר שבעים הנגנים היהודיים מנגנים בה את מיטב יצירותיהם. הוברמן הצליח לשכנע את המנצח העולמי ארטורו טוסקניני להגיע לארץ בשביל לנצח על מופע הפתיחה.

מופע זה, מלבד היותו מופע הפתיחה של התזמורת, היה בעצם גם מופע הסיום למבצע ההצלה הייחודי של שבעים משפחות יהודיות, המונות כשמונה מאות נפשות, שניצלו מן הכיבוש הנאצי אך ורק הודות למסירותו ויצירתיותו של ברוניסלב הוברמן, אשר הגה את רעיון הקמת התזמורת כדי להצילם מן התופת.

כמה שנים אחר כך נגנב כינור הסטרדיוואריוס של הוברמן, לאחר שמילא את תפקידו, בהזרחת שמשו של הוברמן ובהצלת היהודים.

חמישים שנה מאוחר יותר, לאחר פטירתו של הוברמן, נמצא הגנב. מי שקנה את הכינור ההיסטורי היה ג'ושוע בל, גם הוא כנר יהודי מפורסם, ששילם תמורתו סכום של קרוב לארבעה מיליון דולרים.