צירף את דברי הרמ"א אל כתביו: מי היה רבי אליהו לואנץ?

השמש נטתה לשקוע מאחורי גגות קרקוב הישנה, ובין סמטאות האבן העתיקות של הרובע היהודי פסעו שני אנשים. הראשון – צעיר לימים, אך מבטו חד ונוקב. פניו קרנו מאורה של אהבת תורה. היה זה רבי אליהו לואנץ, יליד פרנקפורט, תלמיד של חכמים גדולים, שהגיע לעיר קרקוב שבפולין מתוך תשוקה עזה ללמוד ולהכיר את חכמי הארץ הרחוקה. השני – מבוגר ממנו בשנים, מצחו גבוה, זקנו לבן וסדור, פסע בנחת על ידו. שמו – רבי אליעזר איסרליש, אחיו של הרמ"א, יהודי מכובד שנמנה עם חכמי העיר.

רבי אליהו שלף מתיקו צרור דפים והניח אותם לפני רבי אליעזר. "אלו דפי ספר 'דרכי משה', שהעתקתי והגהתי מחדש", אמר לו. רבי אליעזר התיישב, קרא בעיון שורה אחר שורה, והנהן לעצמו בהערכה. "עבודה מדויקת, ישרה ונאמנה. תבורך", אמר לבסוף.

כעבור תקופה, באחד מימי ראש חודש, עת פתח רבי אליהו את דלת ביתו שבשכונת הלומדים בקרקוב, ניצבה שם חבילה עטופה בזהירות. מכתב היה מצורף לה, חתום בכתב ידו של רבי אליעזר: "ידעתי שעיסוקך בזוהר, וברצונך לכתוב עליו חיבור. לפיכך אני שולח לך את חידושיו של אחי – הרמ"א – על ספר הזוהר. זה גמול קטן על הטורח שטרחת למען ספרו".

רבי אליהו צירף את דברי הרמ"א אל כתביו, וכלל אותם בספרו שכתב על הזוהר – אדרת אליהו.

אבל מי הוא אותו רבי אליהו בעל שם?

הוא נולד בפרנקפורט למשפחת לואנץ – משפחה מיוחסת ובעלת מעמד. סבו, רבי יוסף לואנץ, היה תלמיד חכם מובהק וידיד מקורב לחצרות שרי האימפריה, שלעיתים אף סיכן את נפשו למען הצלת אחיו היהודים מן הגזרות.

הילד אליהו גדל באווירה של תורה, והחל ללמוד בישיבתו של רבי עקיבא פרנקפורטר – אב"ד העיר, ולאחר מכן אצל רבי יעקב גינצבורג מפרידברג. משם המשיך בדרכו לישיבתו המפורסמת של המהר"ל מפראג, ושם הושפע מהשקפת עולמו העמוקה של הרב הדגול.

בשנותיו הראשונות ידע כי חוכמתו אינה שלמה, והוא רצה לראות פני חכמים נוספים. לפיכך נדד לקראקא הרחוקה, ובה מצא לא רק תורה, אלא גם חכמה נעלמה. רב העיר, רבי מנחם מנדל אביגדורש, קיבל את הצעיר בחום ופתח לפניו את שערי הקבלה. "פה", כתב לימים רבי אליהו, "היא קרקוב – עיר גדולה של חכמים וסופרים, יודעי התורה ולומדיה".

בקרקוב למד אצל הרב מנחם מנדל אביגדורש, רב העיר, שלימד אותו גם חכמת הקבלה. שם גם ערך את ההגהה לספר "דרכי משה" של הרמ"א, ובעקבות כך קיבל לידיו את כתב היד של הרמ"א על הזוהר, והכין ממנו מהדורה מסודרת.

כאמור, שם בקראקוב אירע המפגש עם רבי אליעזר איסרליש, שם נוצר הקשר שהצמיח את "אדרת אליהו", חיבורו הגדול הראשון.

כאשר מלאו לו שלושים, שב לגרמניה. בתחילה בפרנקפורט, אך לא שהה בה זמן רב. דרכו הובילה אותו בין קהילות – מגנצא, שפיירא, קולון, ובראונשווייג – שבהן לימד, דרש, והעיר את הלבבות. בגיל שלושים ושש נקרא לשאת משרה בעיר וורמיזא כדרשן קבוע – ובדרשותיו משך אליו את המון העם וחכמיו כאחד. דבריו היו מלאים חכמה, פיוט ודרכי רזין, והוא נודע כאחד מגדולי דורו.

בגיל ארבעים התמנה לאב בית הדין (אב"ד) של שלוש קהילות – פולדה, הנאו ופרידברג. עשרים שנה כיהן בתפקידים אלו, עד ששב לוורמס בגיל שישים. שם התמנה תחילה לראש הישיבה, ולאחר מכן גם לאב"ד העיר.

באותן שנים התפרסם בכינוי "רבי אליהו בעל שם", בזכות עיסוקו בקבלה, כתיבת קמיעות וידיעת סודות. רבים האמינו שברכותיו ותפילתו פועלות ישועות.

מלבד חיבורו על הזוהר, חיבר רבי אליהו פיוטים – המפורסם שבהם הוא ויכוח יין עם המים – יצירה על דרך משל, הסובבת על מחלוקת שבין תאוות העולם לרוחניות. הוא חיבר גם את "רנה דודים" על שיר השירים, "מכלול יופי" על קהלת, פירוש על מדרש רבה, פירוש על פירוש רבנו בחיי בשם "מעגלי צדק", פירוש על חובות הלבבות, צפנת פענח על התיקוני זוהר, ואת מהדורותיו המלומדות לכתבי גדולי הדור הקודם: דרכי משה, חידושי הרמ"א לזוהר, ומכונת שלמה למהרש"ל.

ידיעותיו הרבות בחכמות כלליות – אסטרונומיה, לשון, רפואה – הביאוהו לשוחח לעיתים קרובות עם מלומדים נוצרים, ובהם יוהאן בוקסטורף מבאזל, וריצ'רד ברוטון האנגלי.

בסוף ימיו נפטר ונקבר בבית הקברות בוורמס, לא רחוק מקברו של המהרי"ל. בנו, רבי יוסף יהודה, המשיך את דרכו ושימש כחזן במגנצא.