מנהגיו נעשו מופת בקהילות אשכנז: מי היה רבי יוזפא שמש?

בשכונה עתיקה בעיר מן הערים הוותיקות של יהדות אשכנז עמד בית כנסת קטן, אך מלא הדר. בית הכנסת נבנה בסגנון ימי הביניים: קירותיו עבים, חלונותיו צרים וקשתיים, והוא נושא על עצמו את חותם הדורות שחלפו בו. כל המתבונן בו – בין אם איש פשוט או תלמיד חכם – יכול היה לחוש ברוחם של הדורות שקדמו, באוויר הספוג תפילה, בזיכרונות שעלו מארון הקודש, ובקמטים העתיקים שעל ספסל העץ העתיק שסמוך לעמוד החזן.

קהילת המתפללים בו, קהילה קטנה ונאמנה, החזיקה במנהגי אשכנז העתיקים ללא שינוי. בכל שנה, עם הגיע חג חדש – בין אם ראש השנה או פורים, בין אם פסח או שבועות – הייתה הקהילה שואלת: כיצד נהגו אבותינו? איך ראוי להתנהג? והיה רב הקהילה מרים את הספר היקר, עטוף בכריכת עור מהוהה אך מכובדת, פותחו ביראה, ומכריז: "נפנה נא אל ספר מנהגים דק"ק וורמיישא!".

וכך, כל שאלה, קטנה כגדולה, זכתה למענה מדויק בספרו של האיש שמנהגיו נעשו מופת בקהילות אשכנז: רבי יוזפא שמש.

רבי יוסף יוזפא הלוי מנצפך, שנודע בכינויו יוזפא שמש, לא היה רב, לא דרשן ולא דיין – אך מפעל חייו שימר את מסורת ישראל בדרכה הייחודית של וורמייזא. הוא נולד בעיר פולדה, בן לנפתלי הרץ, איש פשוט אך ירא שמים. מילדותו גילה נטייה לחכמה, וסקרנותו הובילה אותו ללמוד תורה אצל הגאון רבי פנחס הורביץ, רבה של פולדה. יוזפא הצעיר אהב לא רק את הלימוד עצמו, אלא גם את הסיפורים על מעשי צדיקים, את הפירורים הקטנים של הווי הקהילה, ואת המנהגים של שבת ויום טוב. כל פרט רשם לעצמו: "כיצד בירך הרב על הטלית בראש השנה", "איזה זמירות ניגנו בסעודה שלישית", "איזו קריאה קראו כשפורים חל בשבת".

כאשר רעשה גרמניה כולה בתחילתה של מלחמת שלושים השנים – אותה מלחמה נוראה בין הקתולים והפרוטסטנטים – נטש יוזפא את עירו ועבר לוורמס השקטה יחסית. שם, בבית מדרש עתיק, התקשר לראש הישיבה רבי אליהו לואנץ. תחת הדרכתו העמוקה למד יוזפא לא רק גמרא ופוסקים, אלא גם חכמת הקבלה וסודות טעמי המנהגים.

בהגיעו לגיל עשרים ואחת נשא יוזפא לאישה את העלמה פיירכען, ובמהרה נעשה לשמש הקהילה. תפקידו כלל סידור בית הכנסת, שמירה על הסדרים, השגחה על ספרי התורה – אך הוא ראה בזה שליחות רוחנית. הוא פתח במחקר שיטתי של מנהגי וורמס לדורותיה, שוחח עם זקנים, כתב, בדק, השווה. כל ידיעה זעירה הייתה עבורו אוצר.

לא עבר זמן רב, והכול התחילו לשאול אותו, ויוזפא היה מוציא את מחברותיו, פותח את פנקסיו, ומשיב בבקיאות. הוא נעשה בר סמכא שאין לערער אחריו.

בצד תפקידו כשמש, שימש גם שוחט מוסמך, עורך גיטין ושטרות, ובמובנים רבים היה עמוד השדרה של הקהילה. אך שיא יצירתו היה כתיבת הספר מנהגים דק"ק וורמיישא, ובצידו גם ספר בשם מעשה ניסים, ובו סיפורים ומעשי פלאים מקהילות אשכנז.

יוזפא אהב לכתוב בלשון מליצית ולעיתים פיוטית, והקפיד לכתוב מילים כפי שהגה אותן – "כוז", "צלוכית" – כי רצה לשמר את הרוח האשכנזית על כל רבדיה.

הוא חי בוורמס עד ליום מותו, ובמותו הספידוהו רבני העיר ואמרו: "הוא שימש אמנם בתפקיד פשוט, אך נשא איתו את כל המסורת היקרה של קהילתנו".

"הר"ר יוזפא שמש הלוי זצ"ל

הוא היה שמש וסופר ונאמן הקהלה פה וורמיישא שלושים שנה

והיה עניו ובעל מ' (=מעשים) אהוב ונוח לבריות

נפט' בש"ט ביום ש"ק י"ג שבט תל"ח לפ"ק תנצב"ה".

וכך, עד היום, בכל עת שהרב פותח את הספר בחג הבא עלינו לטובה, ומוצא שם את תשובת רבי יוזפא – נדמה כאילו קולו העניו נשמע מעל הדפים, כאילו רוחו עדיין משוטטת בין הספסלים העתיקים של בית הכנסת – ומזכירה לקהל: "כך נהגו בוורמייזא".