נכנס לבדו למחנה של רוצחים, והציל עיר שלמה: מי היה רבי יוסלמן?

השמש שקעה על מחנה האיכרים שהוקם למרגלות הרי שוואביה, סמוך ליער הקודר. מדורות בערו סביב, והאוויר היה רווי עשן, ריח בשר חרוך ויין זול. מכל עבר נשמעו קולות גסים, שירה צורמת וצחוק פרוע. איכרים חמושים ופורעי חוק התהלכו שיכורים בין האוהלים – שוחטים תרנגול, טורפים בתאווה, צוחקים בקול רם.

המחנה הוא מחנה של מורדים איכרים, נתונים במהלכה של מה שייקרא לימים "מלחמת האיכרים הגרמנית". קבוצות גדולות של איכרים מכל רחבי המדינה החלו להסתובב בערים, לפרוע ביושביהם, לבזוז ולהרוס, כדי להשיג לעצמם זכויות וכדי להכריח את האצולה להוריד מעליהם מיסים. כעת הם חונים ליד עיר מלאה ביהודים, ומחר תיערך פשיטה אכזרית; בזיזה חסרת רחמים, וטבח גדול.

אל מחנה מפחיד וברברי זה פסע לבדו יוסף בן גרשון מרוסהיים, האיש שידעו היהודים לכנותו "רבי יוסלמן".

רבי יוסף היה תלמיד חכם, מקובל וסוחר, אבל כעת הוא שימש בעיקר בתפקידו האחר – מגן העם היהודי.

השומרים שבכניסה הביטו בו בבוז.

– "מה לך כאן, יהודון?".

– "באתי לדבר עם מפקד המחנה", הוא השיב בקול תקיף.

– "ואם לא יחפוץ לראותך?", גיחך אחד מהם, תוך שהוא מניף את חניתו.

– "אז תמיתוני – אך דעו: דמי ודמם של רבים על ידיכם יהיה".

השומרים נמלכו ביניהם, ולבסוף לקחוהו אל המפקד.

בצריף עץ בקצה המחנה ישב מפקד הכנופייה – גבר רחב־כתפיים, בעל עיניים קשוחות ופנים חרושות קמטים של עבודת אדמה ומלחמות. כשנכנס רבי יוסלמן, נעץ בו מבט קשה.

– "ובכן", פתח המפקד, "מה לך כאן, בן עם הבוגדים?".

רבי יוסלמן השיב בעוז: "באתי למנוע שפיכות דמים. מחר תפשטו על עיר של אנשים תמימים – אנשים שחייהם סובבים סביב לימוד תורה, ילדיהם ופרנסתם. ה' אלוקי הרוחות מזהירנו: 'לא תרצח'. 'שופך דם האדם – באדם דמו יישפך'. ואתה לעולם לא תינקה מזה, גם אם כל חייליך יריעו לשמך. לעולם ירדוף אותך מעשה זה, ויביאך אלי שאול".

עיניו להטו כשדיבר, והרוח נשבה בין סדקי הקירות.

המפקד שתק רגע ארוך. איש מעולם לא דיבר אליו כך. אך משהו התרכך בלבו, גרם לו להניח את ידו על חרבו, ואז לשחררה.

"אין זה ממנהגי לוותר", אמר לבסוף. "אך אתה... אינך כאחרים. יש בך אש של אמת. אני מבטיח לך, העיר לא תיפגע".

מיהו האיש הזה, שנכנס אל מחנה עוין, תוך סיכון חייו, ומצליח להשפיע על המפקד?

רבי יוסף בן גרשון נולד בעיירה הגרמנית אגנו שבאלזס, סמוך לשנת 1478, לאחר שהוריו נמלטו לשם בשל מוראות המלחמה. מאוחר יותר, לאחר לידתו, שבה משפחתו לעיר רוסהיים. משפחתו הייתה משפחה מיוחסת שהתייחסה לבית לואנס, שמוצאו מיוחס לרש"י הקדוש. כבר בנעוריו נודע כעילוי בתורה וכמקובל. הוא חיבר את "דרך הקודש" – ספר שאבד – ואת "ספר המקנה", חיבור עיוני מלוּוה ביומן מסע מרגש על קורות חייו.

רבי יוסלמן היה רב, אך גם סוחר, דיפלומט ופעיל ציבור מן המעלה הראשונה. בשנת 1510, בהיותו עדיין צעיר, הצליח – באמצעות קשריו עם ההומניסט יוהנס רויכלין – לסכל את גזירת שריפת התלמוד שיזם המומר יוהנס פפרקורן. הוא הציל קהילות רבות מעלילות דם – בברלין, בווירצבורג, בשלזיה ובברין – והציל מאות יהודים מגזר דין מוות.

בשנת 1520 הוא סיכן את חייו ונכנס לספרד – שבה שרר גזר דין מוות על יהודים – כדי להיפגש ישירות עם הקיסר, ובכך סיכל סכל מזימות נגד היהודים בגרמניה, לפני הגעתו של הקיסר לשם.

ב־1530 שכנע את הקיסר קרל החמישי לבטל גזירת גירוש קשה, וב־1545 סייע בהשבת יהודי בוהמיה לבתיהם. הוא ניצח בוויכוחים פומביים, עמד בעוז מול אנטישמים, והביס את אנטוניוס מרגריטה – מומר ארסי שזכה לגיבויו של מרטין לותר – ואף הוביל לגירושו מן העיר.

פעולתו למען הכלל הייתה נר לרגליו – גם תוך כדי סיכון חייו האישיים.

כך עמד לו אדם אחד – איש רוסהיים – כחומה לדורו.