האינטלקטואל שריסק את ביקורת המקרא, ונרצח בשערי ירושלים: סיפורו של מרדכי וינר

מרדכי הרולד מרכוס וינר נולד בשנת 1874 באנגליה, למשפחה יהודית אנגלית מיוחסת אך רחוקה מהיהדות. הוא פנה ללימודי משפטים באוניברסיטת קיימברידג'. לאחר לימודיו נעשה עורך דין, ובמשך שנים נודע באנגליה כאיש משפט בעל מעמד.

באותן השנים התפרסמו תיאוריות ביקורת המקרא של יוליוס ולהויזן וחוקרים גרמנים נוספים. וינר עלעל בספריהם מתוך סקרנות אינטלקטואלית, ונחרד: אלו שטויות יכולים לדבר חוקרי מקרא? הוא, כמשפטן, הבין כי התיאוריות של ה"התפתחות", שאותן הציעו מבקרי המקרא הגרמנים, הינן הבל ורעות רוח. הוא עזב בהדרגה את תחום המשפטים ונכנס לתחום המקרא.

בשנת 1909 פרסם וינר את ספרו Essays in Pentateuchal Criticism, המרסק לחלוטין את תיאוריית ביקורת המקרא, ושנה לאחר מכן פרסם ספר נוסף בנושא. בהמשך כתב עוד כחמישה ספרים בנוגע להיסטוריה המקראית. ככל שהעמיק לחקור, גילה כי התורה היא מסמך אותנטי, אמיתי ומקורי, וכל סיפורי הזיופים של מבקרי המקרא אינם מחזיקים מים.

בשנת 1923, בהיותו כבן 49, החליט וינר שכיהודי המעוניין להבין את התנ"ך עליו לעלות לארץ ישראל. הוא פרש מעבודתו, היגר לארץ ישראל, רכש דירה בירושלים, ברחוב שבטי ישראל של ימינו, ועסק בהעמקת חקר בתורה ובנביאים. הוא המשיך לפרסם מאמרים שנלחמים בחריפות בביקורת המקרא. וינר היה בעל אמצעים, ותרם רבות לאוכלוסייה החלשה בארץ ישראל, גם למפעלי תרבות ערביים, ברצותו לקרב ולהביא לשלום בין העמים.

ב-16 באוגוסט 1929, י' באב תרפ"ט, ירדו המון מוסלמים מהמסגדים שעל הר הבית אל הכותל, והעלו באש את סידורי התפילה וגם פתקים שאספו מבין אבני הכותל. בהמשך היו התנפלויות על יהודים באזור ירושלים, ויהודי אחד נהרג. המנהיגים הערבים המשיכו ללבות את האש ולהציג את היהודים כתוקפנים.

ב-22 באוגוסט החלו להתאסף המוני כפריים מכל אזור ירושלים ברחבת הר הבית, לקראת תפילת יום השישי. המופתי הסביר לבריטים כי הערבים חמושים בסכינים ובגרזנים כדי להדוף תוקפנות יהודית, במידה ותתרחש. למחרת בבוקר ההר היה מלא וגדוש באלפים רבים של כפריים ערבים מוסתים. מישהו ירה צרור יריות באוויר, כדי לשלהב את ההמון, והם פרצו במעלה רחוב הנביאים כשהם בוזזים ומשחיתים את בתי היהודים. 19 יהודים נהרגו בהתקפה הזו. הם המשיכו לכיוון שכונת מאה שערים ושכונת הבוכרים, ירו אל תוך בית החולים משגב לדך השוכן בכניסה למאה שערים, ופצעו את הרופא נחום קורקידי (הוא החלים וחי עוד שנים רבות).

ב-23 באוגוסט, י"ז באב, שהו בביתו של וינר שני פועלים שעבדו בשיפוצים. וינר האמין שנוכחותו תגן עליהם. הוא חשב שהציבור הערבי יכיר לו טובה ויעריך את פעלו, ולכן יצא עם הפועלים והסיע אותם במכוניתו אל מחוז חפצם לכיוון השכונות היהודיות. כאשר חלפו מול שער שכם, הקיפו אותם המון ערבי זועם, חסמו את דרכם, הוציאו אותם מהרכב, ורצחו אותם באכזריות. במוצאי שבת נקבר וינר בקבר אחים בהר הזיתים, יחד עם עוד 15 מההרוגים הראשונים של המאורעות בירושלים.

כך נפטר, למרבה הטרגדיה, בגיל צעיר, מי שזכה להפנות עורף לכפירה, לחינוך המרוחק מיהדות, וביקש להתקרב לעמו ולאמונתו. שיטתו המחקרית היתה מוערכת, אך הוא לא זכה להישאר בחיים ולפתח אותה.