מה קורה כשהלב מזמין צוות הצלה?

במשך שנים היה נדמה שהתקף לב הוא בעיקר אירוע מקומי: עורק נחסם, חלק מהשריר אינו מקבל חמצן, תאים מתחילים למות, והלב מפרפר ומנסה להמשיך את פעילותו. מחקר חדש שפורסם ב-Cell מצייר תמונה מורכבת בהרבה: בזמן אוטם שריר הלב, הלב אינו נאבק לבדו. הוא שולח אות מצוקה אל המוח, והמוח מפעיל בתגובה מסלול עצבי-חיסוני שמגיע עד מח העצם ומשפיע על כמות תאי החיסון שיישלחו בחזרה אל הלב.

כאשר האות נשלח, המוח נעשה למעין מרכז פיקוד. הוא מקבל דיווח מהלב, מפענח אותו כאירוע חירום, ואז מפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית כדי לגייס תאי חיסון ממח העצם. זוהי "לולאה תלת-צומתית": לב, מוח ומח עצם. כל אחד מהם הוא תחנה במעגל אחד, וכל טעות בעוצמת התגובה יכולה להכריע אם הלב יתאושש, או חלילה יסבול מנזק מתמשך.

השלב הראשון מתחיל ברגע הפגיעה. כאשר שריר הלב סובל מאיסכמיה, כלומר מחוסר אספקת חמצן, סיבי עצב תחושתיים בלב מזהים את המצוקה. והם משגרים אות מגיע אל אזור במוח הנקרא "הגרעין הפאראוונטריקולרי" (PVN), שהוא אחד המרכזים החשובים בוויסות תגובות הישרדות, סטרס ואיזון הורמונלי.

ב-PVN נמצאה תת-אוכלוסייה של נוירונים המייצרים ומפזרים CRH, שהוא הורמון שקשור להפעלת מערכת הסטרס. לאחר הפגיעה בלב, הנוירונים הללו נעשים פעילים מאוד, הם מתחילים לעבוד. ראשית הם מפעילים את מערכת הסטרס, מערכת אזעקה של פעמונים מצלצלים בכל רחבי הגוף "מצב חירום".

מח העצם קולט את השדר, ומתחיל לייצר מונוציטים, תאי דם לבנים שמגיעים לאזורי פציעה ומסייעים בפינוי תאים מתים ובהפעלת תגובת תיקון. הלב שנפגע צריך תאי חיסון, משום שאטימת העורק גורמת לפגיעה ברקמה, לתאים מתים, לפסולת ביולוגית ולתהליכי דלקת שצריכים להתנקות בדחיפות.

כמות תאי הדם שצריכים להישלח במשלוח החירום צריכה להיות מדויקת. כמות גדולה מדי תפגע בתפקוד של הלב, תחליש אותו ותגרום למוות מיידי; כמות קטנה מדי לא תספיק כדי לנקות ולתקן. מח העצם צריך "לעשות חושבים", ובהתאם להערכת המצב, לשלוח את התאים הלבנים החסרים במדויק.

כאשר המחקר מיפה את הפעילות המדהימה הזו, הוא גם למד להשתמש בה ולהפעיל אותה. ישנה טכנולוגיה מתקדמת המכונה אופטוגנטיקה – הפניית קרן אור כלפי תא עצב, כאשר קרן האור מדמה את האות ששולח המח אל התא, אות שאליו הוא מתוכנת לציית. התוצאה: ניתן להפעיל את העצב המדויק ששולח תאי דם לבנים, לפי הצורך, גם אם הגוף לא הצליח או לא הספיק. הטיפול הזה יכול להציל חיים בדרך טבעית, על ידי הפעלת מערכת הריפוי של הגוף עצמו.

המחקר הזה גם מסביר לנו תופעה כאובה מאד ובלתי נעימה: השפעות הלחץ והסטרס על חיינו. כולנו יודעים שברגעים של לחץ אנחנו עשויים פתאום שלא להרגיש טוב, ברמה הפיזית הממשית. לפעמים הסיבה לכך היא מערכת החירום של הגוף: פעמוני אזעקה מופעלים בגלל המינוס בבנק, אבל מח העצם, שלא מבין בכלכלה, עושה את שלו. הוא שולח תאי דם לבנים, או תגובת חירום אחרת, שהגוף לא צריך, ותגובה זו עשויה לגרום נזק. לכן לחץ מסוכן לבריאות.

בעקבות המחקר הזה, מעריכים שהטיפול התומך סביב מחלות לב, יתמקד גם באזור ה-PVN, מרכז הבקרה שהתברר כי הוא מטפל במקרי חירום של הלב ויכול לסייע לו.

תגלית זו היא חלק מהמהפכה השקטה ברפואה המודרנית. במקום לראות כל איבר כיחידה עצמאית, הולכת ומתבררת חשיבות הצירים המחברים: ציר מוח-מעי, ציר מוח-חיסון, ציר סטרס-דלקת, וכעת גם ציר לב-מוח-מח עצם במקרה של אוטם שריר הלב. הגוף מתוכנן בצורה משוכללת, כמערכת שלמה, הכוללת התייחסות טבעית לפתרון הבעיות והמחלות, ולימוד החלקים האלו יכול לסייע לנו להתמודד בצורה הרבה יותר טובה עם בעיות מחלות וקשיים.