טורים אישיים

כיצד הפך מודל החסד היהודי למוצר ייצוא עולמי, ואיך זה נראה בשטח כשפועלים מהלב וללא חשבונות כלכליים?

הסכם הכניעה שחתמה ארה"ב עם איראן והשפל המדיני במעמדה הבינלאומי של ישראל מעוררים בצדק דאגה עמוקה. אך מי שרוכב כעת על גלי האהדה העולמית כנראה שכח את לקח ההיסטוריה ואת המנגנון הייחודי של העם היהודי

התרגלנו לשמוע על בתים מתפרקים, שילדים גדלים מול מסכים, שהולכים עם סכינים בכיסים, שאנשים מעלים סטורי עם חיוך ביום ובוכים לבד בלילה. והכי מפחיד? שהפסקנו להזדעזע

לפי דו"ח המכון למדיניות העם היהודי, רוב הציבור בישראל רואה במחלוקות הפנימיות את האיום המרכזי על המדינה. האם יש דרך להפיג את האיום הזה?

הרחק מהכותרות התקשורתיות והפוליטיות סביב עולם התורה, המציאות בשטח מוכיחה שאנחנו חיים בעידן ייחודי בהיסטוריה היהודית. יהודה אייזיקוביץ עם טור אישי נרגש

לא בכל יום יוצא לבהות במסך בתדהמה. בשבוע שעבר זה קרה, כאשר פרופסור יובל נח הררי התראיין לפודקאסט באחת הבמות התקשורתיות הנחשבות בעולם, וגרם לצופים לשמוט את הלסת

לפעמים את זו שתיעזרי, ולפעמים את זו שתתמכי באחרים. תני לקב"ה לנהל את העניינים, קבלי עזרה ושמרי את הכוח שלך. יום יבוא ואת תרעיפי אותו חזרה הלאה למי שיצטרך

דווקא בין כותלי האוניברסיטה, ובעקבות המבט החילוני המרחם, יצאתי לחפש תשובות, ומצאתי את המודל הפסיכולוגי לזוגיות שמסביר את הקשר הייחודי שלנו עם הקב"ה

הקלות הבלתי נסבלת, שבה פוליטיקאים ואנשי ציבור בישראל מרשים לעצמם להשתמש בשנאת חרדים ככלי לגיטימי לחלוטין בשיח הציבורי, היא תופעה מקוממת ותמוהה. כשזה מגיע לחרדים, כל הקווים האדומים נמחקים – פתאום מותר להאשים מעל מיליון איש בצרות של המדינה, להפוך אותם לאויבי הציבור, וגם לקבל על כך מחיאות כפיים באולפנים. מה ההסבר לתופעה הזאת?

המאבק ששקמה ברסלר ושותפיה למחנה משרטטים משקף את השבר שיעמוד למבחן בבחירות הבאות: האם ישראל היא מדינה יהודית, או שהיא בדרך להפוך ל"מדינת כל אזרחיה"

הגיעה הזמן שהקהילות שלנו בכל רחבי הארץ יבינו: הרווקים והרווקות, כמו גם מחפשי הזוגיות, הם לא "שברי לוחות" שצריך לתקן – הם הלוחות עצמם

הסרטון הוויראלי, בו נראה מפגין עזתי מקלל את יזם ההייטק אייל ולדמן שהגיע לבינאלה בוונציה כדי לדבר שלום וללחוץ יד, מלמד על שנאה אידיאולוגית שלא מתרשמת מקווי גבול מוסכמים, מתלושי משכורת או מצעדים הומניטריים

ההשתלחות המתנשאת והמקוממת של שדרן התאגיד בשר האוצר בצלאל סמוטריץ' מציפה מחדש את הכשלים המובנים שקיימים בגוף הציבורי ודורשים טיפול שורש. הגיע הזמן להחזיר את השידור לציבור

הדיונים בעתירות נגד השרים בן גביר ולוין הסירו את שאריות הנימוס: בג"ץ כבר לא מפרש את החוק - הוא מחליף אותו. המציאות המעוותת הזו לא תתוקן בנאומים או בטורים, זועמים ככל שיהיו. על הציבור להבהיר שזכות הבחירה שלנו היא לא מטבע עובר לסוחר

לא בכל יום נשיא מדינה בת 46 מיליון אזרחים מפנה שעה ארוכה מזמנו היקר כדי לבקר בהיכל ישיבה, אבל זה מה שקרה בעת ביקורו של נשיא ארגנטינה בישראל. מה הביא אותו לבקש את הביקור יוצא הדופן הזה, ומדוע זכה ליחס כל כך מכבד?

הסיסמה המחייבת לשמר את זיכרון השואה מתגלה כמשימה שקשה לבצע. אחרי מסע שואה התברר לי שהדבר אפשרי – ככל שנבין את משמעות השואה

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, העמיד את קרלסון במקומו והכריז רשמית על הרחקתו מתנועת הימין האמריקנית. החלטה זו משקפת מנהיגות ריאליסטית המזהה ומנטרלת סכנה פנימית. התערבותו המזיקה של קרלסון ממחישה את "היומרה הקטלנית" של משפיעני רשת, המאמינים ביכולתם לנהל דיפלומטיה עולמית מעל לראשן של המדינות הריבוניות

נוכח השיח חסר האחריות באולפנים על "דשדוש" במערכה מול איראן, הגיע הזמן שגם הפרשנים יבינו שאימפריית טרור של 47 שנה לא מפרקים תוך שבוע

ישראל אינה צריכה להמציא את הגלגל, אלא רק להצטרף למדינות שכבר הבינו שהבירוקרטיה היא אויב הקידמה. צריך להפסיק למדוד את בריאות הציבור רק בגובה תקציב סל הבריאות, אלא ביכולת של המדינה להפוך את המערכת למנוע של צמיחה והצלת חיים

מבצע "שאגת הארי" יימשך, אבל הכדור מוטל בעיקר לפתחם של אזרחי איראן. הם שיצטרכו להשלים את המלאכה שהחלה בחיסולו של העריץ מטהרן, עלי חמינאי