טורים אישיים

הוא לא ישתלט עלינו, לא יהפוך את כולנו למובטלים, ועשוי גם להציל חיים ולשפר את הרפואה בצורה מדהימה. למרות החששות (המוצדקים בחלקם), צריך להבין: ה-AI לא ייעלם אם נעצום את העיניים

ועוד שנה עוברת ועוד שנה עוברת, והאנשים מהיבשה ממשיכים לבקש סליחה. והם מרגישים מעט זמן שהם מיישרים קו והם בסדר בזכות הסליחה, עד הגל הבא, שמגיע מהים, ושוטף אותם. גלגל

"מה זה? אתם ממש הייתם משפחה חילונית", היא ניגבה את העיניים והוסיפה, "תראי איך אתם עכשיו"

לא נראה לי שיעלו אותי שם לבמה, בין ההמונים והחשובים. לא יודע אם אהיה שם בכלל. אבל היה לי חשוב להתפקד, להיות חלק. האתר עדכן אותי ש"הליך ההרשמה" בוצע בהצלחה. יופי. עכשיו נשאר לי רק ללמוד עוד 583 דפי גמרא

"אז אומנם צריכים את הפחד והמורא של ימי אלול", אמר ר' שאול אלתר בסיומה של אותה שיחת מוסר אטלנטאית, "אבל מאידך, צריכים גם לדעת שימי הסליחות הם מתנה טובה"

בפועל אתה חגב, אבל בגימטרייה אתה אחד. "וגם אהבה", כמו שהוסיפה תמיד הרבנית קניבסקי כשסיפור החגב עלה ועלה בכל פעם שדיברנו עליו

אחרי שנה של הפסקה, שבמהלכה כתבתי וערכתי את הספר החדש שלי, "50 מפתחות: המדריך הלא-רשמי לחיים", הגיע הזמן לחזור הביתה. קבלו שיחה עם היצר הטוב של הטור

בכל שנה מחדש, בא' בתשרי, אנחנו חוזרים לאותו רגע בראשיתי. רגע שבו הקב"ה כאילו פונה לכל אחד ואחת ואומר: "אתם איתי? אתם מוכנים להיות השותפים שלי בהנהגת העולם גם השנה?"

מי חשב שספר כזה קטן יכול לקחת פטיש 100 קילו ולהוריד לי על הלב הכואב? זה כואב, זה שורף וזה פותח לי פתח לתשובה

ואת לא באת. את ראית את אבא ואמא מתאווים לילד, לעוד ילד, ולא באת. ראית את כולנו, בעלי התשובה של רעננה, מתחננים, ולא באת. רוצה את הכי יצירתי בתפילה שאמא ואני עשינו בתשובה?

יש חשיבות בהצהרה הפומבית, בהכרזה. כי דיבור הוא לא רק העברת אינפורמציה, הוא עוזר להטמיע את הדברים בתוכנו ולהפנים אותם

הרי המאבקים פה משתנים. פעם נערי הגבעות והחוות, אלה עם הגוזמבות, היו אויבי העם (במובנים מסוימים, אפילו אויבי המגזר), והיום תלמידי הישיבות החרדיות הם אויבי העם

בקשי להרגיש את האהבה הזו, להרגיש קרבת ה' ולחוות זאת. אמרי: אני מאמינה באמונה שלימה שאתה כל יכול

האם ינון מגל מפלג ומשסה - או שמא נותן תגובה ציונית הולמת לכל הטרללת התקשורתית והמשפטית?

השבוע מישהי שאלה בקבוצת ווטסאפ אם יש בתל־אביב מקום לומר סליחות. היא קיבלה בתגובה מודעה מעוצבת, עם לא פחות מ־50 מוקדים פעילים

אז בתוך כל התבהלה והתרעלה, בין כל הרעש והסחות הדעת, רגע לפני השנה החדשה, בואו נעשה את זה מסודר ונמנה את כל ימי ההודיה שעם ישראל עתיד לציין. גזרו ושמרו

כשאת מדברת עם אדם, עם אישה, עם חברה, זה דבר מופלא, עולם ומלואו. את מבינה דרכו דברים חשובים קודם כל על עצמך. זה תענוג שאני לא יודעת להסביר

המילים שלה פגשו אותי כמו ברק. הרגשתי דמעות חמות בעיניים. איך כל הדאגה והמתח מתמסרים לרגע אחד של אמת

"חינוך עושים באהבה, או לא עושים בכלל". אם אתם לא נושמים את הידיעה שבחרתם להיות במקצוע המדהים ביותר בעולם, ויש לכם זכות להיות מעצבי נשמות, ובנוסף מישהו משלם לכם על התפקיד המדהים הזה – אז תעצרו רגע ותחשבו, לאן החיבור עם התפקיד שלכם הולך?

היא ביקשה להעביר עוד מסר, על תשומת הלב הרבה, לפעמים המוגזמת, לנשים כמוה. זה הזכיר לי שהאם השכולה רחלי פרנקל, אמו של הנער נפתלי הי"ד, אמרה לי פעם שהיא הייתה שמחה אם היו מעבירים חלק מהחיבוקים והתמיכה שהיא מקבלת למשפחות עם סוגים אחרים של משבר ואתגרים. "הצער בעולם הוא לא רק שלנו", אמרה