טורים אישיים

ואת לא באת. את ראית את אבא ואמא מתאווים לילד, לעוד ילד, ולא באת. ראית את כולנו, בעלי התשובה של רעננה, מתחננים, ולא באת. רוצה את הכי יצירתי בתפילה שאמא ואני עשינו בתשובה?

יש חשיבות בהצהרה הפומבית, בהכרזה. כי דיבור הוא לא רק העברת אינפורמציה, הוא עוזר להטמיע את הדברים בתוכנו ולהפנים אותם

הרי המאבקים פה משתנים. פעם נערי הגבעות והחוות, אלה עם הגוזמבות, היו אויבי העם (במובנים מסוימים, אפילו אויבי המגזר), והיום תלמידי הישיבות החרדיות הם אויבי העם

בקשי להרגיש את האהבה הזו, להרגיש קרבת ה' ולחוות זאת. אמרי: אני מאמינה באמונה שלימה שאתה כל יכול

האם ינון מגל מפלג ומשסה - או שמא נותן תגובה ציונית הולמת לכל הטרללת התקשורתית והמשפטית?

השבוע מישהי שאלה בקבוצת ווטסאפ אם יש בתל־אביב מקום לומר סליחות. היא קיבלה בתגובה מודעה מעוצבת, עם לא פחות מ־50 מוקדים פעילים

אז בתוך כל התבהלה והתרעלה, בין כל הרעש והסחות הדעת, רגע לפני השנה החדשה, בואו נעשה את זה מסודר ונמנה את כל ימי ההודיה שעם ישראל עתיד לציין. גזרו ושמרו

כשאת מדברת עם אדם, עם אישה, עם חברה, זה דבר מופלא, עולם ומלואו. את מבינה דרכו דברים חשובים קודם כל על עצמך. זה תענוג שאני לא יודעת להסביר

המילים שלה פגשו אותי כמו ברק. הרגשתי דמעות חמות בעיניים. איך כל הדאגה והמתח מתמסרים לרגע אחד של אמת

"חינוך עושים באהבה, או לא עושים בכלל". אם אתם לא נושמים את הידיעה שבחרתם להיות במקצוע המדהים ביותר בעולם, ויש לכם זכות להיות מעצבי נשמות, ובנוסף מישהו משלם לכם על התפקיד המדהים הזה – אז תעצרו רגע ותחשבו, לאן החיבור עם התפקיד שלכם הולך?

היא ביקשה להעביר עוד מסר, על תשומת הלב הרבה, לפעמים המוגזמת, לנשים כמוה. זה הזכיר לי שהאם השכולה רחלי פרנקל, אמו של הנער נפתלי הי"ד, אמרה לי פעם שהיא הייתה שמחה אם היו מעבירים חלק מהחיבוקים והתמיכה שהיא מקבלת למשפחות עם סוגים אחרים של משבר ואתגרים. "הצער בעולם הוא לא רק שלנו", אמרה

מסתבר שלא צריך יותר מזה. פתחו לי פתח כחודו של מחט – ואפתח לכם זום עם 6,809 נרשמות. כן, זה המספר המדויק. ומאחורי כל מספר יש נשמה. אני מקווה שגם הקב"ה מציץ מדי פעם למייל שלה

יולי אדלשטיין מאשים את החרדים בהכשלת חוק הגיוס ומתעלם מדבר מרכזי: מה התפקיד שלו כיו"ר ועדת החוץ והביטחון?

הניסים שפגעו אנושות באיראן: כך נראתה המפלה הגדולה של המעצמה המזרח תיכונית ב-12 ימים שלא יישכחו

הסערה המתמשכת סביב העסקה לשחרור חטופים והאיומים להפיל את הממשלה מלמדים כי יש מי ששכח מהר מדי את מה שקרה כאן בחודשים האחרונים. יהודה אייזיקוביץ בטור אישי

מחשבות על אור וחושך, דמיונות של ילדות ותובנות של בגרות. המכנה המשותף ביניהם: מתג קטן שיכול להאיר הכול

מי רוצה להיות חכם? יותר נכון – מי לא רוצה? לפנינו 100 יום ו-100 דפי גמרא, אם רק נדע לנצל אותם נכון – נוכל לזכות בתואר המיוחל "חכם". טור אישי על חדוות לימוד הדף היומי

ההפיכה בסוריה וקריסתו המהירה של משטר אסד, תחילת עדות נתניהו במשפט האלפים, וגם כמה מילים על נימוס בתקשורת. טור אישי לסיכום אירועי השבוע הסוער

הן מתנהלות בביטחון עצמי מוחלט, ומאמינות בצדקת דרכן במיליון אחוז. אחרי הכל, נראה שאין להן שאלה אחת המציקה להן, והן מוכנות להפעיל כוח כדי לכפות את המוסר שלהן. הנה לקט של מדינות שחרטו על דגלן מלחמה בשם המוסר, אך בפועל – מעשיהן מבצעים בדיוק את ההיפך

לעסקה לשחרור החטופים הישראליים נודעת משמעות עליונה בהקשר לקדושת החיים, מוסריות ואחריות לאומית. מן ההכרח שעסקה כזו תהיה מהלך טקטי תוך שימוש בתחבולות