טורים אישיים

מה על החברה הישראלית לעשות על מנת להחזיר לחיים האזרחיים את תפארתם? דברים לעילוי נשמת הרב אלקנה ויזל זצ"ל

"לא אשכח לעולם את המבט הזה שלו... ישוב על כיסא מולי, רב גדול והדור פנים, שמיים שכמותו, למול ארץ שכמוני, דקה וחצי בתשובה. ואני שותקת. מרגישה שהוא מסתכל לתוכי. רואה אותי. רואה את הנשמה שלי באינסוף אהבה. ואני מתביישת...". אפרת טליה כהן ברגעים של זכרונות מהרב אריה שכטר זצ"ל, במלאת ארבע שנים לפטירתו

אנחנו יכולים וחייבים לתת בו אמון. לדעת שאנחנו לא מבינים, שאנחנו רואים כאן חלקיק אחד של פאזל מתוך תמונה רחבה הרבה יותר שמישהו יצר הרבה לפני שהיינו כאן

הטרוריסטים לא בוחלים באף אמצעי כדי לשבור אותנו. יש להם שיטות לוחמה רבות, ואחת מהן הם מסווים בערמומיות שפלה. היזהרו מהסכנה האורבת

את הערך של הכרת הטוב נעבד למול הילדים כאשר נשאל אותם שאלה פשוטה: מתי בפעם האחרונה יצא להם להודות על זה שהם ישנים במיטה שלהם, אוכלים את האוכל שלהם ומתעוררים לתוך הבית שלהם?

"תגיד", שאלתי אותו, "מה חסר לצבא עכשיו? במה הוא צריך עזרה?". לא המתנתי לתשובה שלו, והמשכתי: "אולי אתה יודע איך עוצרים טילים וגורמים להם ליפול בשטחים פתוחים?"

בשנים האחרונות אנחנו עוברים מסע מפרך של לימודי אמונה לא פשוטים, מבחנים שאולי יהיה מי שיגדיר אותם כ"בלתי עבירים". אף אחד מאיתנו לא בחר בלימודים האלו, וודאי לא בסמסטר הנוכחי... אך הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות במצב הנתון הוא להתחזק באמונה

ישי לפידות במונולוג נוקב על אירועי יום כיפור בכיכר דיזנגוף: "המחאה גוועת. כמו שהם חיבלו בצה"ל, הם מנסים כעת לחרב במלחמתם את היהדות"

בתל אביב של היום אין מקום למסורת פומבית. תפילה עם מחיצה, שלא כפתה את עצמה על איש, ביום הקדוש ביותר לעם היהודי – זה כנראה יותר מדי בשביל העיר העברית הראשונה. גם לסובלנות יש גבול

אחרי הזעזוע העמוק והרחב לנוכח האירועים הנוראים שהתרחשו ביום כיפור בתל אביב, שימו לב לתגובות של מנהיגי מחנה השמאל-מרכז. כאשר חלילה דתיים יותקפו בתל אביב ובתי כנסת יחוללו, תדעו למי בדיוק לכוון את האצבע המאשימה

פחות מיממה לפני כניסת היום הקדוש, יצאו רבבות מבתיהם וצעדו ברחובות ירושלים – אך לא כולם הלכו לעבר אותו יעד. טור אישי וכואב

שרשרת של אמירות בוטות ופעולות אלימות של פעילים במחאה נגד הממשלה מובילה למסקנה ברורה לגבי המטרה האמיתית שלהם. למרות כל הרעש והצלצולים, נראה כי רוב הציבור הישראלי לא ממש מתרגש

הוא התאמץ לאסוף את מזוודותיו, אבל על המדרגות ניתר הוא בקלות כצעיר. געגועיו נשאו אותו בריחוף. האם המסע הגיע לקיצו? הנה שמו של הבן מתנוסס על הדלת, והוא עומד לפגשו

הכי נוח היה עבורי לשעוט הלאה במסדרון לכיוון חדר המורות, להתרווח שם עם כוס קפה ולשכוח מכל הצרות והצווחות. העניין הוא, שהיום איני מסוגלת לעשות זאת יותר

אתר הידברות פותח מדור חדש שיארח מדי שבוע טורים של גולשים בעניינים אקטואליים שונים

אנשי השמאל גאים בהיותם ליברלים ודמוקרטים, כאלו שרוממות החוק בגרונם וחרב הדמוקרטיה בפיהם. מה קורה כשזה לא מסתדר להם?

בדיון הציבורי הסוער סביב פסקת ההתגברות יש מי שמנסים לטעון כי תחת שלטון הימין תהפוך המדינה למדינה דיקטטורית. האומנם? בואו נקרא לילד בשמו

המפלגה שרואה את אחוז החסימה מלמטה, ולא תהיה חלק מהכנסת הבאה, היא מפלגה אנטי-דתית שהפיצה כל שנותיה שנאה ליהדות. מרצ – קווים לדמותה

"מישהו לא בזבז זמן. מישהו כאן היה יהיר לחשוב שהוא גדול מהיסטוריה בת אלפי שנים. מישהו חשב שהוא אמיץ מספיק לצאת למלחמה נגד מי שאמר והיה העולם, ולקרוא תיגר נגד כל הערכים המקודשים ביותר שהם בלב ליבה של היהדות". אפרת טליה כהן בטור נוקב

עשרות פגיעות חמורות ביהדות ובמדינת ישראל נזקפות לחובתם של מאות אלפי תומכי המפלגות החרדיות והליכוד שנמנעו מלהצביע בסבבי הבחירות האחרונות. למרות הנזקים החמורים, כעת יש הזדמנות לתקן – אל תחמיצו אותה