טורים אישיים

במשך 13 שנה שאלתי אחרים מאיפה לקחו את האומץ לשנות את חייהם. עכשיו, עם עשרות שירים במגירה וקול שכבר לא מוכן לשתוק, אני נדרשת לענות בעצמי: האם אעז להשמיע אותו גם כשהוא רועד, או שאמשיך לכתוב על אנשים שהגשימו את מה שאני עדיין מפחדת להתחיל?

זהו, מאותו יום אני רואה כל כך הרבה דברים שאנשים מסבכים, ואת מסתכלת ואומרת בקול רם, "אפשר שֶׁ-קַל", ה' נותן לנו כל הזמן, הוא רק מבקש, לטובתנו, שנשים לב ל"קלים" האלו

איש של אמונה, שמחה ואהבת אדם - כך היה אבא שלי, שלום שמואלי ז״ל. אדם פשוט ויקר, איש של שלום שחי את חייו מתוך מסירות אין-סופית למשפחתו ומתוך חיבור עמוק ועליון לבורא עולם

במשך חודשי מערכת הבחירות הלעיטו אותנו מהנדסי התודעה באולפנים בסקרים מוטים ובמנטרות מוסרניות. בליל הבחירות הבועה התפוצצה: "כלב השמירה של הדמוקרטיה" התגלה כשחקן פוליטי בשירות האג'נדה

אם לא נשים לב אל הגלימרים ולא נציין לעצמנו אותם, בהבנה שהנה הם כאן, הם יתמסמסו אל חלל החיים. אנחנו נאבד את אפשרות הכוח המרפא שלהם עבורנו, וחבל

מה גורם לגדולי ישראל לבטל את סדר יומם המחושב ולצאת למסע מפרך במרוץ נגד הזמן? התשובה לכך טמונה בהבנה שברגעים מסוימים, כל פעולה קטנה שלנו מקבלת משמעות כבירה עבור עתיד הדורות. מול מסירות נפש כזו, אין זכות קיום לאדישות או לשיקולים צדדיים

אז מי הם האנשים האלה, שחלילה-חלילה, היה לא תהיה, עלולים שלא להצביע בבחירות הגורליות? בואו ניתן בהם סימנים. ונענה להם

מסתבר שסביבנו שתל הקב"ה, כמו המים לדגים, את ההיפך מהמילה טריגר. סתם כי הוא אוהב אותנו ומבקש לעזור לנו לגדול. מה ההיפך מהמילה טריגר?

כאשר בתי כנסת מחוללים שוב ושוב וחנויות בבעלות יהודית נבזזות, זה כבר לא מקרה בודד – זהו דפוס. כמו בעבר, מי שיזהה את הסכנה בזמן עשוי לעשות את המעשה הנכון ולהינצל

לעיתים קרובות, אולי קרובות מדי, אנחנו 'תקועים' בחיים שלנו, בבעיות שלנו, בדמעות שלנו, מבלי לדעת שהשכנה שאנחנו מברכות לשלום בכל בוקר שפכה קיתון של דמעות בלילה רק כדי שיהיו לה כוחות לקום ולהתחיל את הבוקר הזה. טור מזווית קצת אחרת על כיוון מחודש של הראש

כיצד מתמודדים עם הלחץ של תקופת מלחמה, שומרים על איזון נפשי ומגלים כוחות שלא תמיד ידענו שקיימים בנו? כמה דרכים שיעזרו לכם לשמור את הראש מעל למים בתקופה הנוכחית

גדלנו על התפיסה שבסוף הרעים תמיד נכשלים והטובים מנצחים, אך המציאות של השנים האחרונות טפחה על פנינו. מול סכנות קיומיות מבחוץ ואיומים על זהותנו ועתידנו מבפנים, הציבור שלנו ממשיך לשמור על אדישות תמוהה. הטור הזה בא להזכיר: יש בהחלט ממה לחשוש, והתיקון לא יגיע מעצמו

שבת בראשית בנפש מגיעה רק ברגעי אורה ראשוניים, כשה' נותן אישור מלמעלה להתקדמות ויצירה של בריאה חדשה של יחד למטה. תהליך המזכה בשקט שכזה אוהב את שני הצדדים

מה אפשר לשלושה אנשים, נוסעים לתומם, לפעול בתושייה, באומץ, בגבורה, במצב קיצון ובמקום להתאבן באימה או לצרוח מפחד, פשוט לפעול?

כשאשת תקשורת בולטת מודה לבורא עולם על שבת בלי טלפון, היא חושפת שלא בכוונה את הפצע העמוק ביותר של החילוניות הישראלית - ואת התקווה הכי גדולה שלה

עוד הזמנה לסוכה. עוד ברכת חג שמח ליהודי ברחוב. עוד חיוך לאדם שאולי אינו נראה כמונו, אבל הוא אח שלנו, חלק מהעם הנפלא שלנו. אולי החיוך הקטן שלנו יהיה הצעד הראשון שלו בדרך הביתה

הדיפלומטיה האירופאית הצבועה כלפי ישראל נחשפת ביתר שאת בתקופה אחרונה, במיוחד במדינות המובילות ביבשת. היא מלמדת אותנו, שההשתדלות הדיפלומטית חשובה אך לא מספקת, ושהפתרון לשנאת היהודים יגיע ממקום אחר

חשבתי לעצמי כמה פעמים גם אנחנו עומדות מול החיים ומשפשפות את המציאות בכוח. מנסות לתקן את הבית, את הילדים, את הבעל, את העבודה, את כל העולם ואשתו, ולא מבינות למה שום דבר לא נעשה בהיר יותר

"את לא באמת סלחת לה, את ממש נפגעת, את לא סולחת ולא כלום, בטח לא עכשיו, אני שומע את הקול שלך, מהר מהר חפשי מישהי שם לברך אותה, בקשי בשבילנו בקשות חשובות"

יש המון בלגן במונחים האלו, ובאתי לעשות סדר. היום אני יודעת לתת לכל דבר את המקום שלו, ולדברים מסוימים אני לא נותנת יותר מקום בכלל. בואו נתחיל