כשאדם שוכח מי הוא באמת, זאת גלות. אנחנו צריכים גאולה

אתם יודעים מה הבעיה הכי גדולה של הגלות? שהיא התחילה להרגיש נורמלית.

אנשים עייפים קוראים לזה "חיים", לחרדה תמידית קוראים "המציאות".

התרגלנו לעולם שבו אנשים כבר לא באמת נושמים, רק שורדים את הרגע הבא. עוד וי, עוד משימה. עוד יום שעובר בלי שאדם שאל את עצמו אם ככה באמת נראים החיים, והאם ככה מרגישים החיים שרצינו להרגיש.

התרגלנו לשמוע על בתים מתפרקים, שילדים גדלים מול מסכים, שהולכים עם סכינים בכיסים, שאנשים מעלים סטורי עם חיוך ביום ובוכים לבד בלילה.

והכי מפחיד? שהפסקנו להזדעזע.

פעם יהודים היו בוכים על חורבן. היום אנשים עסוקים בעיקר בלשכנע את עצמם שהכול בסדר. שהעייפות הזאת רגילה. שהריקנות הזאת נורמלית. שהבדידות היא פשוט חלק מהדור. אבל עמוק בפנים, כולם מרגישים את זה. העולם צורח שהוא לא במצב הטבעי שלו. כולם מסביב מרגישים חבלי משיח.

תראו כמה אנשים מסתובבים היום עם הכול בידיים – ובכל זאת מרגישים שחסר להם משהו שאי אפשר לקנות. יש שפע – בלי מנוחה; יש תקשורת – ללא קשר אמיתי; יש אינסוף אפשרויות – אבל לא באמת מצליחים לחיות בשלווה. אנשים נוסעים לחופשות כדי לברוח מהחיים שהם עצמם בנו. מחפשים עוד קנייה, עוד ריגוש קטן שיטשטש לרגע את התחושה הפנימית שמשהו בעולם יצא מאיזון.

וזאת בדיוק הגלות. זה לא רק מקום פיזי, שאין לנו בית מקדש. גלות היא מצב שבו הנשמה רחוקה מהבית. מצב שבו אדם שוכח מי הוא באמת. שוכח שהוא לא נולד רק כדי להספיק, לרוץ, להחזיק מעמד. הוא נולד כדי לחיות חיים שיש בהם משמעות.

הרבי מליובאוויטש דיבר על גאולה לא כמו רעיון רוחני נחמד לעתיד הרחוק. הוא דיבר עליה כמו אדם שחסר לו אוויר, שבלעדיה אי אפשר באמת לחיות חיים אמיתיים. כי גאולה היא לא רק בית מקדש וניסים. גאולה היא עולם שבו הנשמה מפסיקה להיאבק כדי לשרוד. עולם שבו הטוב מרגיש בבית. זאת תודעה שצריכים לחיות איתה כל רגע ורגע, עולם שבו אמת, חיבור, אמונה ואהבה הופכים להיות טבע החיים עצמם.

עולם שבו ילדים יגדלו בלי פחד תמידי. שבו אנשים לא יתביישו או יפחדו ממי שהם יכולים להיות. שבו הצלחה לא תבוא על חשבון הנפש. שבו אדם יוכל להרגיש קרוב לעצמו, לאחרים ולאלוקים בלי מסכות ובלי מלחמות פנימיות בלתי פוסקות.

והאמת היא, שהכמיהה לגאולה כבר נמצאת בתוך כולנו. אפשר לראות אותה בכל פעם שאדם מחפש משמעות אמיתית. בכל פעם שמישהו מתעקש להאמין בטוב למרות הכול. בכל פעם שאנו מסרבים לקבל את החושך כמצב קבוע, ולהתאים את עצמו לחושך. ברגע שאנחנו לא מתרגלים לכל הטוב שה' נותן, ברגע שאנו מתחילים לדרוש אור.

שהרי "גאולה" אלה אותן אותיות כמו "גלות" רק עם א' – כשמכניסים את אלופו של עולם, את ה', לתוך האתגר – אז מאירים אותו.

לא נולדנו כדי להסתדר עם עולם שבור. נולדנו כדי לתקן אותו.