כל התכנים של יהוסף יעבץ

שמעון החשמונאי בן מתתיהו ובנו, יוחנן כהן גדול, כבשו את הגליל, טיהרו אותו מעובדי האלילים והושיבו בו יהודים, ומאז ועד היום יושבים בצפת יהודים, והיא זכתה, כידוע, להיות אחת מערי הקודש, וקדושי עולם הסתובבו בין סמטאותיה העתיקות

מכירת יוסף מבטאת את ראשית המחלוקת הזו, שבה כל בני לאה, ובראשם יהודה, מכרו את  יוסף למצרים, משום שדרכיהם היו שונות כל כך, עד שלא יכלה הארץ לשאת את שניהם, אף על פי ששניהם לשם שמים נתכוונו, כמובן

בשנות השבעים של המאה התשע עשרה, נעשו כמה ציוני דרך משמעותיים להיאחזות חקלאית על ידי בני הישוב הישן בירושלים. היאחזויות אלו נעשו בהכוונה גדולי הדור ורבני ירושלים, ובפרט המהרי"ל דיסקין

הצירוף מ"ל משמעותו מילוי, אך גם חיתוך, כמו מילה. ולכן מבנה השם של גימל, הוא ג' – נתינה, מ"ל – נתינה מלאה, מילוי כל הצורך, עד שכבר אין צורך בנתינה והוא מתנתק ונגמל. זו הנתינה המושלמת

בספרות ההיסטורית הציונית, עדיין פוגשים אנו בסטיגמה שבני היישוב הישן התנגדו לעבודת אדמה, ורצו רק להתפרנס מכספי חלוקה. אך ההיסטוריונים מראים שלא כך היו פני הדברים, השאיפה לעבודת אדמה היתה כל הזמן, אבל הדבר לא היה אפשרי בשום צורה עד המחצית השנייה של המאה הי"ט

בראשית ימי המחקר, התייחסו לדברים כאלה בביטול, אבל עם הזמן גילו שאכן, הים "כבש" במשך ההיסטוריה חלקים מן היבשה, וערים שלמות נמצאות קבורות מתחת לפני הים

קבוצה של רבנים, ביניהם ישישים, התקבצו סביב מבנה הכנסייה היוונית שבדרום הטיילת המפורסמת, שם טיפסו בזה אחר זה על סולם גבוה שהוצב על קיר הכנסייה. כשהגיעו לקצה הסולם, נאחזו בחומת האבן שעל הגג וקפצו על הגג. מה לרבנים ולכנסיה יוונית בטבריה?

קדמונינו מסרו את נפשם על כל אות ועל כל נקודה במקרא, ואכן רואים אנו כי הם דייקו, ומעבירים בדייקנות מופלאה את הדברים כהווייתם

רבי אריה לייב הקים במקום יקב וחווה חקלאית, אך לא העז לישון שם, מחמת פחד המחלות. בכל בוקר היה צועד מביתו שביהוד במשך שלש שעות, אל היקב והחווה

שם האות הוא בית. משמעות הבית הוא הגדרה ותיחום של מקום, יצירת "פנים". למעשה, האדם שבתוך הבית מתגורר על האדמה, אבל הוא מרגיש בנח לישון, לאכול וכו' על פיסת אדמה זו, כיוון שהיא מוקפת בקירות שהוא בנה

באותה שעה אסף ר' עבדאללה את יורשיו, גילה להם את סוד הפיקדון השמור אצלו, וחלקו ביניהם. היורשים, שלא ידעו מאומה מאותו פיקדון, התפלאו על נאמנותו של הרב ופרסמוה בכל העיר

ספרי התורה, כידוע, אינם מנוקדים. אסור להוסיף בהם שום סימן מעבר לאותיות. כיום אנחנו יודעים את הניקוד מתוך החומש המודפס, אך כיצד ידעו זאת פעם, לפני שהיו חומשים כאלו?

באחד הלילות נתקל אהרן הירשלר בקבוצת שודדים, בראשות שודד מפורסם בשם אבו עיסא. הוא הפליא בהם את מכותיו וגירש אותם, אך כאשר הבחין אבו עיסא שאהרן מזהה אותו, הוא חשש שילשין עליו לשלטונות, והרגו ביריית אקדח

רבי מאיר זיהה הזדמנות להקים יישוב יהודי חדש בארץ ישראל. הוא פנה למשה מונטיפיורי, לרבי נתן אדלר - רבה של לונדון, לרבי יואל משה סלומון ולעוד אנשי מעשה בעלי הון, ויחדיו הם הגישו הצעה לרכישת קרקעות יריחו. רבי מאיר הציע לקרוא לעיר היהודית החדשה "פתח תקווה"

זהו ספר ה"שאילתות" שכתב רב אחא משבחא, שהיה בראשית תקופת הגאונים. עד רב אחא, לא העלו חכמים בדעתם שיש מקום לכתוב עוד ספר. הרי יש לנו התלמוד, ובו מפורטות כל ההלכות, מדוע יש צורך בעוד ספר?

המתיישבים סבלו קשות מהתנכלויות מצד בעלי הבתים הערביים, שחששו לירידת מחירי הבתים בירושלים בעקבות הקמת השכונות מחוץ לעיר. לצורך שמירה הוקמה ה"גברדיאה". היו אלה יהודים מאנשי היישוב שהיה להם נשק, והם פטרלו בשבילים שבין שדות הטרשים השוממים

בשלב מסוים התקבצה סביבו כמות חסידים כה גדולה, עד שהוא החליט להקים צבא, ומרד בשלטון הפרסי. אבו עיסי צייר מעגל גדול בחול סביב מחנהו, ונשבע לכל חסידיו כי מי שיעמוד בתוך המעגל לא יינזק. מסתבר שהמעשה הזה הפחיד את הפרסים, שפחדו מכישוף

תוך זמן קצר מאד הכירו גדולי הדור בחריפותו העצומה, בידענותו וגם בהתמסרותו לאמת. הם מינו אותו לאב בית הדין, בידעם כי אין מי שיקיים יותר ממנו את המצווה "לא תגורו מפני איש", ועל כך הוא שילם מחיר כבד מאד

הקב"ה גזר על אברהם שזרעו יהיה גר בארץ נכרייה, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה. ההבטחה הזו של הגלות יצרה אותנו כאומה בשליחות, ולא כשבט המתיישב לו באדמתו ומתחיל לבנות בתים ולנטוע כרמים, ועשוי חלילה לשכוח את שליחותו

בבוקר יום השבת התעוררה הכלה הטריה לאה גונצהויזן בשעה קצת מאוחרת. רק בערב שבת זה נערכה החופה עם חתנה איציק נייבורג. היא התבוננה על המיטה השנייה שלצידה, כשלפתע גילתה: המיטה ריקה