חיים לאחר המוות
מרתק: האם ניתן לזהות מחקרית את רגע יציאת הנשמה?
מה עם כל אדם ואדם, שכמובן בדרך כלל אינו זוכה לחזור אחרי שמתחיל תהליך המוות? האם גם בו ניתן לראות את העובדה שהנשמה אינה נעלמת, אלא להיפך, הכוח שלה מתגבר כאשר היא לא לכודה בגוף?
- יהוסף יעבץ
- פורסם כ"ט שבט התשפ"ה

מדובר רבות על אנשים שעברו חוויית סף מוות, מוות קליני, וחזרו כדי לספר מה שראו והרגישו. אך בסופו של דבר, אלו הם מיעוט. מה עם כל אדם ואדם, שכמובן בדרך כלל אינו זוכה לחזור אחרי שמתחיל תהליך המוות? האם גם בו ניתן לראות את העובדה שהנשמה אינה נעלמת, אלא להיפך, הכוח שלה מתגבר כאשר היא לא לכודה בגוף?
ד"ר סטיוארט המרוף, מומחה להרדמה ופרופסור באוניברסיטת אריזונה, עסק בחדשים האחרונים במחקר של השאלה הזו בדיוק. הוא עקב אחרי אנשים נוטים למות, ותיעד את פעילות המוח שלהם ברגעי המוות. שם הוא גילה דבר מעניין, שמתרחש אצל כל אדם, לא רק במקרים נדירים.
מבצעי המחקר הצמידו חיישנים קטנים למוחם של חולים כרוניים דקות ספורות לפני ניתוקם ממכשירי ההחייאה, מה שאפשר להם לקלוט את הפעילות המוחית לאחר שלחץ הדם וקצב הלב ירדו לאפס. בראיון לערוץ Project Unity ביוטיוב אמר ד"ר המרוף כי ישנה התפרצות מסתורית שמתרחשת במוח בזמן המוות, שלדבריו ייתכן שהיא מייצגת את יציאת הנשמה מהגוף. "החוקרים ראו הכל נעלם, ואז קיבלו את ההתפרצויות הללו של פעילות", הסביר. "זו יכולה להיות חוויה קרובה למוות, או אולי זו הנשמה שעוזבת את הגוף".
לאחר שלבו של אחד המטופלים הפסיק לפעום, מוחו הראה התפרצות פתאומית של פעילות בתדר גבוה, שנקראת "סנכרון גאמא", שנמשכה בין 30 ל-90 שניות, ואז נעלמה. סנכרון גאמא הוא סוג של גלי מוח שקשורים למחשבה מודעת, הכרה ותפיסה – סוג הפעילות המתרחש כשאנחנו חושבים או מעבדים מידע. משמעות הדבר היא שגם לאחר שהלב הפסיק לפעום, המוח הראה לזמן קצר סימנים שניתן לקשר להכרה או תפיסה.
ד"ר המרוף מאמין שהתודעה מתרחשת ברמה קוונטית עמוקה יותר, בתוך המיקרוטובולות (מבנים זעירים בתאי המוח), ולא רק דרך אותות חשמליים בין תאי העצב. לדבריו, זה עשוי להסביר מדוע אנשים נשארים בהכרה במצבים של אנרגיה מוחית נמוכה, כמו הרדמה, שינה עמוקה או חוויות קרובות למוות. כלומר, בניגוד למה שמקובל לחשוב, כי ככל שהגוף פעיל יותר, והמוח פעיל יותר, התודעה יעילה ועמוקה יותר, רואים להיפך – המגבלות רק מצמצמות את התודעה. ברגעי השחרור מהגוף, התודעה מתעצמת.
מבצעי המחקר סבורים שההסבר הסביר ביותר הוא שההתפרצויות נגרמו כאשר החמצן נקטע מהמוח. ד"ר המרוף הסביר שאם המידע הקוונטי בתוך המיקרוטובולות לא נהרס, אלא מתפזר ביקום, הוא יכול לחזור אם החולה יעבור החייאה – מה שמסביר את חוויות סף מוות. אם החולה לא עובר החייאה, המידע הקוונטי עשוי להתקיים מחוץ לגוף לנצח, אולי כנשמה. כך זה לפי ניסוח ד"ר המרוף וחבריו, בצורה קצת ספקנית אולי, אבל מכירה בפועל באמונה ברוחניות ובעצמאות הנשמה




