מעבר למדע: הפסיכולוג מגלה את האמת על הנשמה

היה זה יום אביבי בשנת 2009, בעיירה בריטית קטנה הסמוכה למנצ'סטר. ג'מה הוטון בת ה-15 נתקפה לפתע בתחושה מוזרה. פתאום, היא פשוט ידעה: אחותה התאומה לין זקוקה לעזרתה. מבלי להתמהמה רגע נוסף אצה ג'מה במעלה המדרגות לחדר האמבטיה, פתחה את הדלת ומצאה את אחותה צוללת מתחת למי האמבט. "כשהרמתי את ראשה מהמים, גיליתי שהיא מכחילה", סיפרה ג'מה לעיתון הטלגרף הבריטי. "מיד הבנתי שהיא חטפה התקף אפילפטי". טיפול החייאה מהיר שביצעה, כפי שלמדה בקורס עזרה ראשונה, עזר להציל את חייה של לין.

את הסיפור הזה סיפר מיכה אנקורי בריאיון ל"אפוק". בכך הוא רצה להדגים את שיטתו, שהנפש איננה חומרית. יש בה תופעות שאינן מובנות בכלים חומריים.

מיכה אנקורי הוא פסיכולוג אנליטי. למעשה הוא התמחה גם בפיזיקה ומתמטיקה. יש לו כל הכלים להתייחס לנפש האדם בצורה מטריאליסטית, אבל הוא בוחר לתקוף את הגישה הזו. בספריו ובפרסומיו הוא טוען כי הפסיכולוגיה המודרנית תופסת את עצמה כ"מדע", ומנתחת את הנפש בהנחה שהיא תופעה חומרית, ובכך מפספסת את העיקר. 

במאמר שפרסם לפני מספר שנים הוא מצטט חוקר בשם איאן סמפל, שמראה כי בדיקת מחקרים מתחום הפסיכולוגיה מגלה כי 64% מהם לא ניתנים לשחזור. כלומר אם נחזור על הניסוי, נקבל תוצאה אחרת, מה שמוכיח שהמחקר לא באמת מייצג את המציאות. 

המסקנה המתבקשת מעובדה מפתיעה זו היא ששיטת המחקר שגויה. מחקרים פסיכולוגיים אינם מדע, משום שהם תופסים את הנפש בצורה שגויה, כמחשב או כמכשיר חומרי בלבד, ולכן מתבקש שתוצאות המחקר יהיו לא נכונות. על כך אומר אנקורי: "הניסיון לנסח תופעות נפשיות בכלים כמותיים מכיל בתוכו סתירה עמוקה. אמונות, ערכים, פחדים, שנאות, אהבות, משאלות ותקוות הם דברים ממשיים ובעלי ערך עצום בעולמו הפנימי של האדם, אך אין להם משמעות אובייקטיבית ואין הם חשופים לתצפית ולמחקר בכלים של מדעי הטבע".  

פרויד, שייסד את הפסיכולוגיה, ניסה להציג אותה כמדע. אין ספק שפרויד תרם תרומות גדולות, אבל הניסיון שלו לנסח את חקר הנפש במודלים מדעיים המקבילים לביולוגיה, למשל, הכשיל אותו ואת ממשיכי דרכו בטעויות מהותיות.

כך, למשל, פרויד יצר מין חוק שימור אנרגיה, ועל פיו הסביר את תולדות חייו של האמן המפורסם ליאונרדו דה וינצ'י, ומדוע הצליח כל כך באמנות. אך תחקיר היסטורי הראה כי ההסבר סותר את המציאות. פרויד העתיק מודל פיזיולוגי של חוק שימור אנרגיה, וניסה להשליך אותו על התנהלותה של הנפש, שהיא כנראה מורכבת יותר ומדידה פחות. לכוחות ולתכונות של הנפש אין מאפיינים פיזיים, לכן אמא שיש לה ארבעה ילדים, אין לה פחות אהבה לילדיה מאשר לאמא בעלת ילד אחד.  

הבעיה המרכזית בפסיכולוגיה המטריאליסטית היא התפיסה הסיבתית. כשם שבמדעי הטבע ישנה סיבתיות, כך נוטים חוקרי נפש בעלי הנחות חומרניות לחפש סיבתיות במנגנוני הנפש. א' תמיד גורם לב', או ב' תמיד נובע מא'. לדעתו של אנקורי זה גורם למכשול. זו הסיבה שאי אפשר לחזור על מחקרים, משום שהתוצאות אינן סיבתיות ואינן מוכרחות באמת.

ואנקורי מסיים את דבריו: "עצם ההנחה שבכוחו של המדע לפענח כל תופעה אנושית היא מקור המכשלה. נפש האדם ורוח האדם אינן חומר, אינן תוצר של חומר ואין לכפות עליהן את חוקי החומר. שאלת הקשר בין גוף לנפש היא שאלה נצחית שהעסיקה את מיטב המוחות מאז ומעולם. מהות הקשר בין ישות רוחנית לישות חומרית היא סוגייה פתוחה גם בימינו וספק אם היא ניתנת לפתרון. כאשר מבקשים לפתור סוגייה זו על ידי התעלמות ממנה לא משיגים דבר. כאשר מגדירים את הפסיכולוגיה כ'חקר התנהגות אנוש' (ראה ערך 'פסיכולוגיה' באנציקלופדיה העברית) מצמצמים את המחקר הפסיכולוגי לתחום צר ומחמיצים את העיקר".