הקואלה: החיה המסתורית שהמדע לא יכול להסביר

הקואלה היא חיה חביבה וחמודה, והיא גם נדירה מאד. היא נמצאת בעולם רק באוסטרליה, ורק בחלק המזרחי שלה. היא אוכלת אך ורק עצי אקליפטוס מסוג מסוים שמצוי באוסטרליה. היא ישנה 18 שעות ביממה, ובשאר הזמן מכרסמת את חורשת האקליפטוס.

הילדים, ולפעמים המבוגרים, קוראים לה "דב קואלה", אולי משום שיש לה פרווה נחמדה, אבל הקואלה היא לא דב ואין לה שום קשר במבנה או קשר גנטי לדב. למעשה היא לא קשורה לשום חיה אחרת, היא חיה יחידה. ויש לה עוד מאפיין מרתק: יש לה טביעת אצבעות. בניגוד לשאר בעלי החיים, היא דומה לאדם בכך שהעור שלה מכיל טביעת אצבעות. קואלה שביצעה פשע ניתנת לאיתור על ידי טביעת האצבעות שלה... הקואלה היא חיית כיס – את ולדותיה הקטנים היא נושאת בתוך כיס הצמוד לגופה, כמו עוד בעלי חיים באוסטרליה.

ה"בעיה" עם הקואלה, היא שהיא מאתגרת את המטריאליסטים המאמינים שיש בעולם רק טבע, ושכל בעלי החיים התפתחו במקרה זה מזה. איך במקרה נוצר בעל חיים מפותח כל כך, שאינו דומה לשום בעל חיים אחר, ויש בו המאפיינים המוזרים האלו, כגון טביעת אצבעות? האם הוא "נוצר" מאדם?

החוקר הגרמני וולף אקהרד לניג ממכון מקס פלאנק לחקר רביית צמחים, פרסם לאחרונה מאמר שבו הוא מאתגר את האבולוציוניסטים להסביר את "התפתחות" הקואלה. האבולוציוניסט המפורסם ריצ'רד דוקינס כתב בספרו, כי הקואלה "נוצר" מחיה בשם "וומבט", ולראיה – הכיס שלו. הכיס שלו נפתח כלפי מטה, בדיוק כמו בוומבט. לניג שואל: האם דוקינס פשוט ממציא? שכן לפי כל העדויות, כולל הדו"ח של "קרן הקואלה האוסטרלית", זה פשוט לא נכון. הכיס שלו נפתח כלפי מעלה, בדיוק לא כמו בוומבט. דוקינס רואה מהרהורי לבו, כדי למצוא הסבר אבולוציוני דחוק. הסיבה היא פשוטה מאד: קואלות מטפסות על עצים. אם הכיס היה נפתח במקום נמוך, גור הקואלה היה צריך להוציא את ראשו החוצה קדימה כדי לראות, והיה עלול להיפצע. כאשר הפתח למעלה, הוא רק מרים את ראשו כלפי מעלה, ונשאר מוגן.

לקואלה ישנן שלושים תכונות שמנו חוקרים, המותאמות לאורח החיים שלו (למשל: יש לו שני אגודלים – כך מתאפשרת לו אחיזה חזקה בעץ; יש לו יכולת מיוחדת להפיק מים מתוך האקליפטוס, מה שפוטר אותו מללכת לחפש מקורות מים; יש לו יכולת מיוחדת לפרק חומרים רעילים מעלי האליקפטוס ולהפריש אותם מגופו. אבל אין לו מאיפה להביא את התכונות הללו. אין שום מין אחר שיכל "לתרום" לו את התכונות האלו. וולף מצטט את הביולוגית האבולוציונית דניאל קלוד בספרה על הקואלה (2023): "קואלה הן יצורים יחידים: אידיוסינקרטיים ובלתי ניתנים לחיקוי. לפעמים הם מתוארים בתור "כמו דובים", 'כמו וומבטים', 'כמו עצלנים' או 'כמו פנדות'. הם חולקים כמה הקבלות, כמה תכונות עם היצורים האלה, אבל הם לא 'כמו' בשום אופן. הקואלות פשוט לא דומות לשום דבר אחר שאנחנו מכירים".

וכעת, אומר וולף, אם באמת אנו רואים חיה שלא דומה לשום דבר אחר, מדוע אנחנו צריכים להאמין שבכל אופן היא נוצרה בהכרח מאיזה שהוא מין אחר על ידי התפתחות?

וולף מצטט את הביולוג האוסטרי, זיגפריד שטרגר, שחוקר את התא האנושי, וכותב: "בהשוואה לתא, כל אוטומציה של הטכנולוגיה האנושית היא רק התחלה פרימיטיבית של האדם באופן עקרוני להגיע לביוטכנולוגיה". ובכן, איך יתכן שפתאום תיווצר שוב מאליה, במקרה כביכול, טכנולוגיה מתוחכמת הרבה יותר מכל הטכנולוגיה שלנו, שלעומתה היא "התחלה פרימיטיבית"? איך יתכן שפתאום תיווצר מאליה טביעת אצבעות, כמו באדם?

לסיכום, הקואלה החביבה לא עולה בקנה אחד עם תיאוריות מטריאליסטיות. לא זו בלבד, היא גם מין בסכנת הכחדה. לא מספיק קשה להן גם כך בחיים, בשנת 2019 אירעה שריפת יער עצומה באוסטרליה שכילתה שליש מהקואלות החיות בעולמנו. מלבד זאת, היא חיה חביבה ונעימה מאד.