כל התכנים של יהוסף יעבץ

למרות גילו הצעיר, תלמידי חכמים זקנים ממנו בעשרות שנים נהגו בו כבוד רב. קרובו, המהרש"ל, כתב עליו דברים מרשימים: "מי לנו גדול ממר שהלכה למשה מסיני, ועתה ראוי לומר עליך: ממשה עד משה לא קם כמשה, ואף לך הממלכה מעטרת מלכם"

הוא גדל בבית המדרש "עץ חיים", שייסד רבי מנשה בן ישראל, ולמד אצל ראש הישיבה – הגאון רבי שאול מורטירה. אך לא הסתפק משה בתורת הנגלה בלבד, וביקש לטעום את טעמי הסוד

באישון לילה תקפו המורדים את חיל המצב הרומי בעיר, השתלטו על נשקו והתפשטו לעבר טבריה ולוד – מרכזים יהודיים ותעשייתיים בולטים. גם בירושלים הצליחו להכות את החיל הרומי הזעיר שישב בעיר ולכבוש אותה לזמן מה

כך נרקמה ידידות בין שניים מגדולי הרוח של ימי הביניים. האבן עזרא עלה ממקומו לרמרו, ורבנו תם ערך לו קבלת פנים חגיגית. ולכבוד המעמד, חיבר ראב"ע פיוט

רבי שמעון לביא היה תלמיד חכם עצום, אך גם ענוותן מופלג. במקומות ספורים בלבד בפירושו על ספר הזוהר, הוא מזכיר את רבו שלימדו רזי תורה – מבלי לנקוב בשמו, כאילו סוד כמוס עובר כאן בשקט בין הדורות

האולם הגדול של בית המדרש היה מלא מפה לפה. רבנים בגלימותיהם, סופרים עם מגילות קלף, נציגי קהילות, דרוכים קולם. ואז קם איש מרשים מאוד, בעל הדרת פנים ועיניים יוקדות בלהט של חכמה. קולו היה עמוק וצלול, וכאשר החל להקריא את דבריו, השתרר שקט מוחלט. היה זה רבי יהושע ולק כהן

מי היא הייתה, מה ידוע עליה, ומדוע זכתה להערכה רבה כל כך מרבני מרוקו? הכירו את סיפורה של פריחא בת אברהם בן אדיבה

רבי יהודה בן אשר, סוחר בדים מצליח, פגש יום אחד בשוק את רבי אליעזר בן יעקב, רופא נודע בקהילה. שני הידידים החליטו לחזק את קשריהם באמצעות שידוך בין ילדיהם הקטנים – בתו הצעירה של רבי יהודה, רחל, ובנו הצעיר של רבי אליעזר, שמואל

כאשר נכנס הרבי לבית הכנסת בבוקרו של יום הכיפורים, הוא הבחין בחייל חסר הנעליים, נעצר על ידו ואמר לו: חייל המשרת בצבא חייב להקפיד על לבישת מדים. הנעליים הן חלק מן המדים, ועליך לנועלן גם ביום הכיפורים

הוא ידע: היום, לא יוכל. לא שמונה עשרה. אין לו לא קשב ולא ריכוז. האם יבטל תפילה? חלילה. בלחש, בקול כמעט בלתי נשמע, החל לומר את הביננו – תפילתו של רבו, שמואל

בהקיצו, הבין הרבי את גודל השעה. בשבת הקרובה, בעת התפילה, פצח לפתע בניגון מעולם אחר – שיר שלא נשמע מעולם, ואיש מהקהל לא הצליח לשוב ולזמר אחריו. אך באותה השירה הייחודית, בעצם הסיפור שסופר והאזנה שהדהדה – נושעה הנשמה ההיא, והצליל נשמע שוב בעולם. מי הוא האיש שצליליו הצילו נשמות, ותפילתו הפיחה חיים גם בעולמות העליונים?

בתוך שנים מעטות בלבד כבר הספיק לחבר את ספרו הראשון בתורת הסוד – פרדס רימונים, ספר יסוד בקבלת הראשונים. שמו החל מתפרסם, וחכמים ומקובלים ממרחקים עלו לרגל אליו כדי לזכות ללמוד ממנו. בין תלמידיו נמנה מי שעתיד להיות מגדולי המקובלים בכל הדורות – רבי חיים ויטאל

לפתע נדלקו מאות אורות במרחק, ושאגת מנועי מטוסי הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני) מילאה את השקט. הכוח לא נחשף; להפך, הם הגיעו בדיוק בזמן לנחיתת מטוס גרמני

המציאות הזו יצרה מצב בעייתי: מצד אחד, השידוכים כללו התחייבויות כספיות משמעותיות – נדוניה, מועד הנישואין, מקום המגורים. מצד שני, כל אחד מהצדדים יכול היה לחזור בו מהשידוך ולהשאיר את בן זוגו לפני שוקת שבורה, בלי שום מחיר משפטי

בצפת, באותם ימים, נתקבצו גדולי ישראל, ובמרכזם הרמ"ק – רבי משה קורדובירו, ענק בתורה ובסוד, אשר תלמידים רבים שתו בצמא את דבריו. רבי אברהם הצעיר נמשך אליו כאל מגנט. ראה בו את מקור כל חוכמתו, את השמש, והוא עצמו – ירח – רק משיב את האור שהשמש מקרינה עליו

היא קטנה, באורך של כ־4 סנטימטרים בלבד, ומבלה את רוב חייה בשיחים, בעצים נמוכים ובקרבת מקורות מים. למרות המראה התמים והגודל הזעיר – היא מחזיקה באחת היכולות הפיזיולוגיות המרשימות ביותר שנצפו בטבע

לקראת סוף השנה, עם התרבותן של פעולות ההתנגדות של המחתרת הדנית, שפעלה נגד כל נוכחות גרמנית בדנמרק, פקעה סבלנותם של הנאצים, והם הכריזו על פיזור הממשלה הדנית, והשלטת משטר צבאי גרמני. כעת יכלו הנאצים לבצע את עיקר תאוותם - החלת ה"פתרון הסופי" על יהודי דנמרק

למשך שנה ועשרה חודשים בלבד חי רבי חיים בצלו של האר"י. אך בתקופה קצרה זו העניק לו רבו את כל סודות תורתו. האר"י עצמו סמכו לכתוב את דברי סתריו – מה שלא נתן לשום תלמיד אחר. הוא אף אמר לו, בלשון ברורה וחדה: "כל ביאתי לעולם – בשביל ללמדך את חכמת הקבלה"

הוא תפס את אופניו ודהר לעיר וום לדווח על האסון, חולף על פני עוד גופות – אנשים, בקר, ציפורים – כולם מתים באותו אופן מסתורי. תוך יומיים, צוותי רפואה וחוקרים מקומיים ובינלאומיים הגיעו לכפר. השמועות התפשטו: האם זו מתקפת טרור? רעל באגם?

דווקא באותם ימים עלתה דמות בלתי צפויה. שמו היה יניי. לא כהן ולא נשיא, אלא משורר. פייטן. הוא לא נאבק בחרב, אלא במילים. בשירה. יניי היה הראשון שהכניס חריזה לפיוט העברי, והוא גם היה מהראשונים שחתם את שמו בשיריו