הרב שקברו נמצא אחרי מאות שנים: מי היה רבי משה זכות?

בליל סגריר אחד, בעיר אמסטרדם שברפובליקה ההולנדית, נולד תינוק למשפחת אנוסים מפורטוגל – משפחת זכות, אשר הייתה צאצאית ישירה להיסטוריון והאסטרונום הנודע רבי אברהם זכות. באותם ימים הייתה העיר מקלט ומגדלור ליהדות אנוסה, שהתגעגעה לשוב אל אור התורה. האב, רבי מרדכי, נשא את עיניו לבנו הרך וקרא את שמו משה – כי מן המים ההולנדיים נמשה, וכמו קודמו, משה רבנו, יאיר את דרכם של ישראל.

כבר מילדותו היה ניכר בילד זה אור גדול. כפי שיעיד לימים תלמידו הגדול, רבי ישעיה באסן, רבו של הרמח"ל: "מקטנותו היה בוצין בוצין מקטפיה ידיע, כמו משה רבנו עליו השלום – 'ותרא אותו כי טוב', וגם הוא ז"ל מקטנותו נראו בו סימני תכסיסי מלכות תורתו, כאשר הוא הגיד לי פה אל פה שמשש שנים היה כשהתחיל ללמוד תלמוד , ושהיה רוצה רבו שבכל יום יקשה לו ויחדש בהלכה לפי יכולת רכות לבבו ותפנוק נעוריו".

הוא גדל בבית המדרש "עץ חיים", שייסד רבי מנשה בן ישראל, ולמד אצל ראש הישיבה – הגאון רבי שאול מורטירה. אך לא הסתפק משה בתורת הנגלה בלבד, וביקש לטעום את טעמי הסוד. לכן נסע לפולין הרחוקה, לעיר פוזנן, שם למד אצל המקובל ר' יצחק מפוזנא, תלמידו של ר' שפטיל – בנו של השל"ה הקדוש.

כשהתקרב לימי בגרותו, עקר לאיטליה. בוורונה, כך מספרים, ישב לרגלי רבי בנימין הלוי, תלמידו של ר' חיים ויטאל. משם המשיך לוונציה, בדרכו לארץ ישראל, אך לא הספיק – כי העיר ריתקה אותו. ר' עזריה פיג'ו, בעל "גידולי תרומה", הפציר בו לשהות עמו, לעזור בעריכת דרשותיו ולהנהיג את קהילתו. הרמ"ז, שלא רדף שררה, התרצה – והקדיש את חייו לציבור. לאחר פטירת ר' עזריה, שימש כרב העיר ועמד בראשה במשך 28 שנים.

המהר"י באסן העיד: "ששה עשר שנה אל המטה לא שכב, כאשר הוא ז"ל הגיד לי, והעמיק והרחיב בחכמה הנוראה, ופרי תלמידיו יוכיחו". ישיבתו הפכה למרכז מקובלים ולמפעל העתקה של כתבי האר"י. הוא ניקה, ליקט, והבחין בין הסולת לפסולת: את כתבי ר' חיים ויטאל החשיב ל"סולת נקייה", ואת שאר תלמידי האר"י פסל, באומרו כי דבריהם מבוססים על "מחשבות וסברות".

משם המשיך למנטובה, שם יסד ישיבה חדשה, שימש כרבה של העיר ועסק בהפצת כתבי הקבלה, יחד עם תלמידיו, ביניהם רבי בנימין ויטאלי ורבי אברהם רוויגו. את כתביו קישט בפיוטים ושירים מפרי עטו.

מספרים שהוא למד לטינית בצעירותו, וצם ארבעים יום כדי לשכוח אותה, פן תטמא את רוחו.

חייו היו מלאים ועמוסי יצירה: פירושים לתנ"ך, למשנה, לתלמוד, תשובות הלכתיות, סדרי תפילה, קינות, תיקונים, ספרי קבלה ופיוטים. ממפעליו הרבים נזכיר את קול הרמ"ז, יודעי בינה, אגרות הרמ"ז, אם לבינה, תפתה ערוך, יסוד עולם, ומקדש ה' – פירושו לזוהר, עליו הסתמך גם ר' שלום בוזגלו בספרו מקדש מלך.

במנטובה, העיר שבה שהה עשרים ושש שנה, נפטר הרמ"ז בט"ז בתשרי שנת תנ"ח. קברו נשכח במשך מאות שנים, עד שגילתהו יד ההשגחה במחסן חומרי בניין, בתחילת המאה ה-20. מזרעו חיים עד היום צאצאיו בישראל ובאיטליה, וערים כמו תל אביב ובאר שבע מנציחות את שמו ברחובותיהן.

כך כבה הנר – אך אורו עוד מאיר. כתבי הרמ"ז נדפסים שוב ושוב בימינו, ואנשים רבים מתעניינים בדברי תורתו.

ומעל הכול – נזכור את הדמות הענווה, את האדם שהתהלך בצניעות אך דיבר ברוב עוז, שילד פלא היה ומגדלור הדור נעשה. רבי משה זכות נפטר מן העולם לפני שנים רבות – אך זכותו לא פסקה מישראל.