תלמידי חכמים נהגו בו כבוד רב: מי היה הרמ"א?

בלבה של קראקא העתיקה, בין סמטאות האבן ודופני החומות, ניצב עד היום בית מדרש קטן, שעל קירותיו הדוממים עדיין מהדהדת תורתו של אחד מענקי הרוח שידע עם ישראל – רבנו משה איסרליש, הרמ"א זצ"ל.

הרמ"א נולד בקראקא למשפחת מיוחסת – בנו של רבי ישראל ז"ל, מחשובי פרנסי העיר ומעמודי התווך של קהילתה. אביו, בעין חומלת ובחזון רחב, הקים בית מדרש בעיר, אשר לימים ייקרא על שם בנו: "בית המדרש של הרמ"א", מקום אשר לא פסקה ממנו תורה זה מאות שנים.

שנת לידתו המדויקת של הרמ"א, כמו גם פרטיהם המדויקים של ימי נעוריו, לוטים בערפל הזמן, אך ברור הוא שבצעירותו ניכרה בו גאונות מיוחדת. עוד בילדותו ממש שלחוהו הוריו ללובלין הרחוקה, ללמוד אצל גאון הדור – רבי שלום שכנא. שם, בין דפי הגמרא ופני רבותיו, נתגלה ניצוץ נשמתו הגדולה.

לא עברו שנים רבות עד שמאור זה החל להאיר לא רק את בית המדרש, אלא את כלל קהילת קראקא. עוד קודם לשנת ה' ש"י (1550) כבר הוכתר הרמ"א לראש הישיבה ולרבה של העיר. שלטון פולין הכיר בגאונותו, ונתן בידו כתב מינוי רשמי – דבר נדיר בימים ההם – לשמש כראש ליהודי הממלכה.

למרות גילו הצעיר, תלמידי חכמים זקנים ממנו בעשרות שנים נהגו בו כבוד רב. קרובו, המהרש"ל, כתב עליו דברים מרשימים: "מי לנו גדול ממר שהלכה למשה מסיני, ועתה ראוי לומר עליך: ממשה עד משה לא קם כמשה, ואף לך הממלכה מעטרת מלכם".

שמו של הרמ"א נודע בעיקר בזכות חיבוריו ההלכתיים – "תורת חטאת", "דרכי משה" והגהותיו על ה"שולחן ערוך", שהפכו לאבן יסוד לפסיקת ההלכה האשכנזית. אך מאחורי עמודי ההלכה נותרה פינה חבויה, עמוקה, מלאת סוד – עיסוקו בתורת הנסתר.

הרמ"א לא הרבה לחשוף את עיונו בעולם הקבלה, אך פה ושם הותיר רמזים. בדרכי משה (או"ח סא א'), אחר שפירש עניין עמוק בשמות הקודש, העיר בענווה ובחרדת קודש: "כן נראה לי, וכן כתבתי ביסודי ספרי הקבלה שלי בעזרת האל".

ובספרו תורת העולה (ח"ג פ"ד) כתב בחרדת קודש: "וסהדי במרומים שיראתי הרבה לדבר בדבר שאין לי בהם ידיעה מקובלת... אך אמרתי: עת לעשות לה', הפרו תורתך".

גם בהתכתבותו עם קרובו, המהרש"ל, על נושאי הפילוסופיה והקבלה, שמר על גבולותיו, וכך כתב בתשובתו (שו"ת הרמ"א ו'): "לא אוכל לדבר בנסתרות כי לא בינת אדם לי בדברי בעלי העבודה... ואם אדע בהן אין מדרכי לכתוב או לרמוז מהם דבר".

אך מתברר שעמקו של הרמ"א בעולם הסוד לא נשאר נסתר לגמרי. חיבור קבלי שכתב על הזוהר הקדוש עבר במשך הדורות – בראשונה נודע מתוך דבריו של רבי אליהו לואנץ, בעל "אדרת אליהו", שהעתיק ממנו קטעים. החיד"א מעיד אף הוא שראה בעצמו בכתב יד: "פירוש על הזוהר... שנכתב ע"י הגאון רבי אליהו בן הגאון משה לואנץ, וכתב שם שהרב המחבר – הרמ"א – היה מעתיק ראשון מספר דרכי משה, ועל כן אחיו של הרמ"א, רבי אליעזר, נתן לו במתנה את פירוש הרמ"א על הזוהר".

החיבור עצמו נכתב כהערות קצרות בגיליון הזוהר בדפוס קירמונה, אך בתוכו מסתתר עולם עשיר: ביאורים ללשון הזוהר, הפניות למקומות אחרים בזוהר ובתיקונים, ואף ציונים לספר מערכת האלהות עם פירוש מנחת יהודה. העתקה של החיבור נעשתה בידי הסופר המפורסם רבי אברהם היידא מפראג – אף כי מלאכת ההעתקה לא נוקתה משיבושים והשמטות – אולם הגרסה המקורית נשמרה ע"י רבי אליהו לואנץ.

כך, בין עולם הנגלה והנסתר, בין העיון ההלכתי הדקדקני לבין ההשתוקקות לרזי סתרי תורה, עמד לו הרמ"א – אשר מאורו מוסיף להאיר בלילות הלימוד ובתוך בתי המדרש, ומורשתו, על כל גווניה, נושאת הד עד היום.