חיבוריו נדפסו על הטור: מי היה רבי יהושע פלק?

השמש כבר האירה במלואה את סמטאותיה הסואנות של גראמנו, עיר היריד המפורסמת. מן השערים זרמו פנימה סוחרים ועגלונים, רוכלים ונגרים, מנקרי עופות ומוכרי תבלינים. ריח ניחוח של קינמון ופלפל שחור עמד באוויר, התערב באבק דרכים, בצלצול מטבעות נחושת ובקולות המקח והממכר. בין דוכנים עמוסים בברזי נחושת וכלי עץ מגולפים נשמעו קריאות: "בדים מצ’נסטוחוב!", "דבש מברודי!", "עורות מעובדים מלבוב!" – וכל סוחר תולה תקוותו בזה היום. כאן כרתו שותפויות, חתמו חוזים ונולדו אגדות של עושר.

אבל לא רק מסחר התנהל בגראמנו. בתוך העיר, במקום מוצל, בצל בית המדרש הגדול, התכנס ועד של שלוש הארצות, המוסד העליון של יהדות פולין. במשך שבוע שלם דנו שם ראשי ישיבות, דיינים, רבני ערים וחכמים מן השורה הראשונה. עיסוקם לא היה במסחר, אלא בנפשות – ובכל אות ואות מן התורה.

והנה עתה, הגיע היום האחרון.

האולם הגדול של בית המדרש היה מלא מפה לפה. רבנים בגלימותיהם, סופרים עם מגילות קלף, נציגי קהילות, דרוכים קולם. ואז קם איש מרשים מאוד, בעל הדרת פנים ועיניים יוקדות בלהט של חכמה. קולו היה עמוק וצלול, וכאשר החל להקריא את דבריו, השתרר שקט מוחלט. היה זה רבי יהושע פלק (ולק) כהן, והוא קרא בקול: "ואל יהיו הדברים האלה קלים בעיני הקורא לדחותם ולומר להם נואש, כי שקלנו וטרנו בהם והסכימו על הדברים ראשי ישיבות שיחיו שהיו פה עמנו ביריד. וכל הקורא בו והמקיימו, ידונוני לכף זכות וזכות הרבים תלוי בו. וה' בוחן לבבות, ישלם שכרו בעולם הזה והבא, וחפץ ה' בידו יצליח, וייתן לו כלבבו וכל עצתו ימלא. דברי הקטן יהושע בן לאדוני אבי הרב רבי אלכסנדר מזרע כהונה, 'ולק כהן' יכונה, הכותב וחותם פה בהסכמת רבותיו ורעיו שנתוועדו פה ביריד גראמנו, שס"ז לפיקוד קטן".

הוא חתם את הקריאה בהטיית ראש קלה, וכל הקהל הגיב בניד ראש, כאילו אמר: "כן, אמת הוא". כמה מן הנוכחים מחו דמעה של התרגשות. זה עתה נחתם קונטרס התקנות – סיכום פסגות של פסיקה הלכתית ומוסר ציבורי, בעניינים בוערים של ריבית, אונאה, שחיטה, שעטנז, תפילין, לבוש, ועוד.

אבל מיהו היה אותו רבי יהושע ולק כהן?

הוא נולד בקראקא, עיר חכמים וסופרים, בן למשפחת כהונה מיוחסת. כבר מנעוריו למד מפי גדולי הדור – מהרש"ל והרמ"א, ושאב מהם ענווה וחריפות. לצד לימודו בהלכה, נמשך גם לרזי הקבלה, לפילוסופיה, ולמדע – ואף חיבר בכתב ידו חיבורים באסטרונומיה, אשר נותרו בלא הדפסה.

לאחר נישואיו לביילא, בתו של העשיר ר' ישראל איידלס, הקים חותנו עבורו בית גדול עם בית מדרש נלווה, ובו שיכן את תלמידיו הרבים. המקום הפך לישיבה, מן המובחרות בפולין. תלמידיו נפוצו אחר כך בכל הארץ – כמעט שלא נמצאה קהילה שלא שימש בה אחד מהם.

רבי יהושע חיבר ספרים רבים, אך שמם הכולל – בית ישראל – ניתן להם לכבוד חותנו. שלושה מהם נדפסו על הטור: "דרישה" – הכולל פלפולים מעמיקים, "פרישה" – ביאור פשוט וברור, והגהות שונות על דברי הרמ"א והבית יוסף. שנים אלה הפכו חלק בלתי נפרד מהמהדורות הבאות של הטור.

גולת הכותרת של חיבוריו היא מאירת עיניים – הסמ"ע – על חלק חושן משפט בשולחן ערוך. כוונתו הייתה להשלים סדרת פירושים על כל ארבעת החלקים, אך הספיק רק חלק אחד. הסמ"ע נדפס בפראג זמן קצר לאחר מותו, לפי בקשתו בצוואה.

רבי יהושע לא היה רק מחבר, אלא גם פוסק מעשי. בשנת 1611 סידר גט שתוקפו נידון במחלוקות עזות, אך ברבות השנים נטו רוב הרבנים לדעתו. הוא גם חיבר קונטרס מעשי מאוד לבני הקהילות, הקונטרס שסיכם את ועידת שלש הארצות – על איסורים נפוצים, במיוחד ריבית – שיצא לאור בזולצבך, ונפוץ בבתי ישראל.

אבדות לא קטנות פקדוהו: חידושיו על ארבע עשרה מסכתות, ספר הדרשות, ביאוריו על רש"י, ושו"ת גדול – נשרפו כולם. חלקם בלבוב, עוד בחייו, וחלקם אחרי פטירתו.

לאחר מותו עלתה אשתו ביילא לארץ ישראל, ונודעה כאשה חכמה וצדקת. שלושת בניו – אלכסנדר סנדר, יוסף יוזפא ומשה – המשיכו את דרכו.

ובחזרה לגראמנו – הדלתות של בית המדרש כבר נפתחו, הרבנים התפזרו, והרחוב שוב התמלא בריח של גבינה מעושנת ובקולות של פרסות סוסים על האבנים. אך כל מי שיצא מן האולם – נשא בלבו את דברי רבי יהושע, ואת קונטרס התקנות, כחותם של אמת – שהונח על המציאות היהודית הסוערת של יהדות פולין.

והמיית השוק נבלעה לאט־לאט בתוך הדים של תורה.