הירח שבא אחרי השמש: מי היה רבי אברהם גלאנטי?

ברחובותיה הצרים והעתיקים של רומי, בין בתי האבן הסמוכים זה לזה, נולד לרבי מרדכי גלאנטי תינוק, אשר אור נסתר היה טמון בו. משפחת גלאנטי הייתה מפוארת ומיוחסת – מצאצאי מגורשי ספרד, חכמים ומקובלים מדורי דורות. את שמו של התינוק קראו אברהם, ובדמותו הצעירה ניכרה כבר אז שלווה עמוקה וחכמת חיים שטרם נפתחה.

הנער גדל בצלו של אחיו הגדול, רבי משה גלאנטי, מקובל וענק רוח, שהיה גם מורו, רבו ומדריכו בעולם הסוד. לימים, כשנתבשלה השעה, עזבו השניים את עיר הולדתם ונסעו מזרחה, במסע לא קל אך מלוּוה בשירת געגועים לארץ הקודש. כך עלו לצפת – אותה עיר קדושה שבה נרקמו הסודות הגדולים של הקבלה בלחישה ובהתלהבות גם יחד.

בצפת, באותם ימים, נתקבצו גדולי ישראל, ובמרכזם הרמ"ק – רבי משה קורדובירו, ענק בתורה ובסוד, אשר תלמידים רבים שתו בצמא את דבריו. רבי אברהם הצעיר נמשך אליו כאל מגנט – לא רק אל תורתו, אלא גם אל נשמתו. הוא ראה בו את מקור כל חוכמתו, את השמש, והוא עצמו – ירח – רק משיב את האור שהשמש מקרינה עליו.

כשחיבר את פירושו הקבלי לזוהר, בחר לו שם עמוק ונפלא: "ירח יקר" – לרמז שהוא כאותו ירח, המקבל את אורו מרבו, שספרו נקרא "אור יקר". וכך כתב החיד"א בשם גדולים: "רבו, פירושו כשמש בגבורתו – והוא אור יקר; והוא, חיבר פירושו כמו ירח שמקבל מהשמש מנגה נגדו".

רבי אברהם לא היה רק איש רוח. גם עולם החומר האיר לו פנים – והוא היה עשיר מופלג. את עושרו לא שמר לעצמו: הוא השקיע אותו בקודש, ובנה מבנה מפואר על ציון הרשב"י ובנו רבי אלעזר במירון. חלקים מן הבניין הזה ניצבים שם עד ימינו – כעדים אילמים לאדם שנתן מכספו ומנשמתו למען הקודש.

חוכמתו הגדולה התגלתה גם בכתיבתו. מלבד "ירח יקר" חיבר גם את הספר "קול בוכים", פירוש קבלי נוקב על מגילת איכה, שאותו ערך בנו, רבי שמואל, והדפיס בוונציה בשנת שמ"ט. עוד מיצירותיו: "אגן הסהר", "זכות אבות" – פירוש לקבלת מסכת אבות, "מגילת אורה" – אסופה נבחרת מהזוהר ומקובלים קדומים, וגם תשובות בהלכה שחלקן שמורות בכתב יד.

רבי אברהם השיב נשמתו בי"ט באייר, שנת שמ"ח, בעיר צפת אשר אהב, ונקבר בין גדולי תלמידי הרמ"ק.

אך סיפורו לא תם. ספרו הגדול, "ירח יקר" על הזוהר, לא נדפס מעולם בשלמותו. אלא שרבי אברהם אזולאי, מחבר "חסד לאברהם", קיצר את חיבורו תחת השם "זהרי חמה" – שוב הדימוי המופלא של שמש וירח. את פירושו על ספר בראשית הדפיס רבי משה זכות בוונציה, שנת ת"י, אך אותו חיבור עצמו – אבד לבלי שוב.

גם "אור החמה", אחד מספרי הזוהר המקיפים ביותר, אינו כולל את פירושיו של רבי אברהם. אמנם היו שהעידו כי בביתו של הרב שמואל הלר, אב"ד צפת במאה ה-19, היה כתב יד של "אור החמה" ובו פירוש של רבי אברהם גלאנטי על כל דף ודף בזוהר. זכרו של הירח לא כבה מהר כל כך.

והנה, בדורנו – אחרי מאות שנים של שתיקה – החלו פתאום לזרוח שוב קרניו של הירח ההוא. שני כתבי יד של "ירח יקר" על ספר שמות נמצאו, אחד בבית המדרש לרבנים באמריקה, ואחד בספרייה הלאומית בירושלים. עתה, חוקרים ואוהבי קבלה ישבו על המדוכה – משווים, בודקים ומוציאים לאור את תורתו של האיש שהיה הירח של הרמ"ק, ויש מכון שעוסק בהוצאת כתביו בימים אלו ממש.

מי שחשב שהאור כבה – טעה. הירח עדיין מאיר, יקר וענוג, ונמצא עתה בדרכו חזרה לרקיע הרוחני של עם ישראל.