ללא דופק, ללא נשימה - ועדיין חיה: הכירו את צפרדע העץ הצפון-אמריקאית

החורף בקנדה לא מרחם על אף אחד. הוא מכסה את האדמה השלג בעובי מטר, מקפיא את הנחלים והופך כל טיפה קטנה לקוביית קרח. לבעלי החיים של קנדה יש דרכים רבות להתמודד עם הקור המקפיא: לחלקם יש פרווה עבה, חלקם ישנים שנת חורף, אבל מכולם ישנו בעל חיים שבוחר בפתרון הקיצוני ביותר: ''לקפוא למוות',' פשוטו כמשמעו, ולאחר מכן, פשוט להפשיר ולחזור לחיים. הכירו את צפרדע העץ הצפון אמריקאית, אחד מבעלי החיים המופלאים בעולם.

צפרדע העץ הצפון־אמריקאית חיה באזורים קרים במיוחד, בעיקר בקנדה ובצפון ארצות הברית.
היא קטנה, באורך של כ־4 סנטימטרים בלבד, ומבלה את רוב חייה בשיחים, בעצים נמוכים ובקרבת מקורות מים. למרות המראה התמים והגודל הזעיר – היא מחזיקה באחת היכולות הפיזיולוגיות המרשימות ביותר שנצפו בטבע.

כאשר החורף מגיע והטמפרטורות צונחות להם אל מתחת לאפס, במקום להתחפר לה באיזה מחילה כמו כל בעל חיים שפוי, יוצאת לה הצפרדע אל הכפור ושם היא נכנסת אל בין העלים, ופשוט מחכה. וכך היא פשוט קופאת: לבה מפסיק לפעום, דמה נעצר והיא נהיית קשה כמו בשר במקפיא. אבל אז, כשהאביב מגיע והטמפרטורות מסביב עולות, הצפרדע מתחילה להפשיר לאט לאט. בתחילה הקרח שבתוכה מתחיל להפשיר, לאט לאט הלב מתחיל לפעום, הדם חוזר לזרום, והצפרדע מתנערת לה וחוזרת לקפוץ לקרקר כאילו לא קרה דבר! התהליך הזה לא קורה מיד, הוא יכול לקחת כמה ימים, שבהם עולות אט אט הטמפרטורות בגופה של הצפרדע, עד להפשרתה הסופית.

במצב רגיל, כשגוף חי קופא – הוא מת. הסיבה פשוטה: רוב הגוף שלנו (ושל בעלי חיים בכלל) מורכב ממים. כשמים קופאים – הם מתרחבים. בתוך התאים, ההתפשטות הזאת יוצרת לחץ אדיר על דפנות התא. התוצאה: הקרח פורץ החוצה, קורע את קרומי התאים ומרסק את הרקמות. זה כמו להכניס בקבוק בירה למקפיא – הוא יתפוצץ. אבל אצל צפרדע העץ – זה לא קורה.

עוד לפני שהטמפרטורות צונחות מתחת לאפס, הכבד שלה מתחיל לשחרר כמויות גדולות של סוכר, ובעיקר גלוקוז, לזרם הדם. הגלוקוז הזה מתפזר בתאים ופועל כמו חומר מגן – מעין נוזל אנטי־קפיאה טבעי. הוא מונע מהמים שבתוך התאים לקפוא לגמרי, ומצמצם את הנזק שקרח יכול לגרום.
בפועל, הקרח נוצר רק מסביב לתאים, לא בתוכם – מה ששומר עליהם שלמים. כשהטמפרטורות עולות, הקרח נמס בהדרגה, הדם חוזר לזרום והצפרדע מתעוררת לחיים כאילו לא קרה דבר.

חוקרים באוניברסיטאות בצפון אמריקה הקפיאו צפרדעים כאלה במעבדה – והניחו אותן במקפיאים בטמפרטורות קיצוניות. לאחר ימים שלמים של קיפאון הם הוציאו את הצפרדעים, חיכו, ובתוך שעות – הן קמו והתחילו לקפץ. הבדיקות הראו: אין נזק לאיברים, אין סימנים לפציעה, אין השפעה על הזיכרון או ההתנהגות. מבחינה מדעית – זה כמעט בלתי נתפס.

אז בפעם הבאה, כשאתם עוברים ליד שלולית ורואים צפרדע פצפונת מקרקרת, תעצרו שנייה ותחשבו – כמה חכמה אלוקית יש גם בברואים הקטנים ביותר. איך כל נברא מקבל בדיוק את הכלים שהוא צריך כדי לשרוד. ואם לצפרדע הזו יש מה שהיא צריכה – כנראה שגם אתם נבראתם בחכמה, עם כל מה שצריך, כדי למלא את התפקיד שלכם בעולם הזה על הצד הטוב ביותר.