סוד העישון: מה עוד גורם נזק, ובכל זאת אנחנו מתקשים להפנים זאת?

המבוגרים בינינו עוד זוכרים את זה: במטוס היה "אזור למעשנים", ואזור ללא עישון. באוטובוס, בקופת חולים – בכל מקום היו אנשים שמעשנים. אפילו בית המדרש היה אפוף עשן (עד כדי כך, שהיו שאמרו בדרך הלצה שצ"ע (צריך עיון) זה ראשי תיבות של "צריך עישון", כי כדי לעיין ולהעמיק באיזה דבר, טוב לעשן).

אבל אז התחילו לגלות שיש לעישון תופעות לוואי. בטווח הארוך הוא יוצר נזק לבריאות. הקשר בין העישון לבין מחלות קשות התחיל להתגלות, וגם שעישון פסיבי מזיק, וכך, ולאט לאט נהיו חוקים, ואחר כך גם נורמות, שלא מעשנים במקומות ציבוריים. היום, אם מישהו ידליק סיגריה במקום ציבורי, ליד ילדים, כולם יגערו בו. אבל היתה תקופה שבה הידע על סכנות העישון עדיין לא חלחל, והרבה אנשים טובים סבלו ואף נפטרו בזמן הזה...

האם אתם יכולים לחשוב על עוד דברים שגורמים נזק, שהולכים ומתגלים בדור שלנו, ועדיין יש מערכות שמתקשות להפנים ולהסתגל, ובינתיים יש אנשים טובים שמשלמים מחירים כבדים?

הנהגת "ירידת הדורות" גרמה לכך שהיום הנשמות רגישות יותר. הגר"ח מוולאז'ין אמר כבר לפני מאתיים שנה, ש"בזמן הזה דיבורים קשים אינם נשמעים, אלא רק דיבורים רכים וטובים". גם האדמו"ר מפיאסצנה (בספר "חובת-התלמידים") האריך בעניין יכולת הנערים בדורות האחרונים לקבל מרוּת, וההכרח ללמוד כלים אחרים כדי לעודד אותם לקחת אחריות, וכן כתב ה"פלא-יועץ" (ערך כפיה), "שכמו שלעניין רפואת הגוף נשתנו הדורות והטבעים והרפואות, שהרפואות שהיו מועילים לימים קדמונים אין בם מועיל עכשיו, כן לעניין רפואת הנפש נשתנו הדורות, ובדורות הללו דחוצפא יסגא, אין מקבלין מרוּת, ולכן צריך להתרגל לדבר דיבורים טובים, רכים ומתוקים, שבכך ניצל המוכיח ממחלוקות ומריבות, וגם זוכה שלא יצא חברו לתרבות רעה על ידו" (עכ"ל). גם הרב וולבה (אבני שלמה עמ' נ"ט) סיכם את העניין וכתב שהיום יש משהו באוויר של מרידה, אפשר לראות את זה בחוש, ולכן צריכים לחנך על ידי "מקל נועם" ולא על ידי "מקל חובלים" (ויש בזה עוד הרבה מקורות וציטוטים, כמבואר בספר: "בוסר המלאכים"). מובן שלא מדובר בהפקרות, ותמיד צריך גם "שמאל דוחה", סמכות ומשמעת, אבל כדי שלא נייצר אנטי ודחיה, אלא רק גבולות גזרה שבתוכם יקרה תהליך חינוכי של חיבור, צריך ללמוד כלים שמתאימים לדור!

לסיכום, כאשר מתקשים להסתגל למציאות, עלולים להיות לכך מחירים של נשמות שסובלות... גדולי הדור לימדו אותנו כללי חינוך שמתאימים לדור, וזה מחייב אותנו, ההורים והמורים, לא לעבוד על "טייס אוטומטי", אלא ללמוד את היחס הנכון בין "שמאל דוחה" ל"ימין מקרבת", שאמור להיות במינון כזה שיגרום לנערים להתחבר – ולא להתייאש. ה' יעזור שעם ישראל לא יצטרך לשלם מחירים של נשמות שיסבלו, אלא נלמד כולנו את הכלים המתאימים כדי לעזור לילדינו להיות מחוברים, צדיקים ובריאים בנפשם.